ברט

בפריז חלמתי על ברט,

שחור-כחול וציצית במרכזו

המזדקפת כפטמה של לולו מסאן דוני.

בפריז ליד שער הניצחון

איבדתי את חלומי כאשר

ישבנו בביסטרו קפה "לה-פה"

ושתינו קפה קרם גדול

ושתי נערות, העתק מפולי ברז'ר,

ליטפו את ירכינו הגמישות.

שם!

נמחקו כל שנות חיפושי אחרי הברט,

שבנעורי היה לי לכיסוי שערות גולשות,

פייפ לפי וזקני הרועם – הם היו לי לסמל

יצירתי.

סובבתי את פריס לחפש את שאהבה נפשי,

הייתי במומרט וגם בריבולי,

אצל מדם מרי-פרונס

המגישה עוגת ערמונים.

כאילו לקוחה משדות היין של פרובנס

ושאלתי לברט שלי.

להשכיח את ייאושי,

הסתחררתי בקרוסלה ברפובליק

על סוס עץ שראשו מזדקף ומנחיריו אש.

הסתערתי על תחנות רוח, המכשפה שלקחה את הברט שלי.

היה לי בזמן שאול, ברט בסקי ושוליים אדומות.

חבשתי אותו בקור של חודש אוקטובר בפריז הרוקדת.

בין הזמן השאול ועד אובדנו של יקירי-

הוא פיאר את ראשי במומרט כמו אחד הציירים

וברסטורון של מידי הוא אירח לי לחברה בתאבוני.

הוא היה לי השראה במוזיאון הפרטי

של ידיד נעורי ויקטור הוגו, אני הייתי הגבן מנוטרדם.

בנוטרדם הסרתי את הברט ואור הויטרזים חדר לאישוני

ועמודי התמך המתנשאים אל אלוהים במרומים

נשאו תפילה לשלושת הנביאים למצוא את שאבדה נפשי.

האם ההמון השועט בכיכרות, בבולוורים ובטבקים דרסו את חלומי,

דרסו את מעי ההומים,

דרסו את נעורי?

כי בפריז איבדתי אותם בכיכר הבסטיל בצל מרי אנטיונט

והסתיים באובדן חלומי.