פרשת וישלח/דודי

בס"ד                                                                                                                  1012.2008

פרשת וישלח/דויד סמוכה

ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו.(בראשית לב)

להכין את הקרקע,למפגש עם עשו,

המלאכים שבים ובפיהם הידיעה ,

שעו מתקדם ופניו למלחמה,

יעקב תתמלא פחד ואימה,

מתפלל לאלוקים ונערך למערכה,

מחלק לשניים את המחנה.

ולעשיו שולח דורון ומנחה

ט וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ

וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה. 

בהמשך הדרך נלחם יעקב,

עם מלאכו של עשיו,

שמפריע לו בדרכו.

ותוך מאבק נוקע את ירכו,

בסופו של דבר המלאך מברך אותו .

כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: 

 כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.

המפגש עם עשו היה מרגש,

רץ לקראת יעקב ואותו מחבק ומנשק,

עשיו מזמין את יעקב לשעיר לביתו,

יעקוב באלגנטיות דוחה אותו,

יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן.  יד יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַיוּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. 

מעשה דינה,

א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.

  ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ;

 וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ.  ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בה.

בשל אונס דינה בני יעקב,

בשכם בן חמור נוקמים.

לעשות ברית מילה אותם משכנעים,

והורגים אותם בזמן שהם כואבים.

בהמשך הפרשה רחל  מתה בלידתה,

בן-אוני מספיקה לקרוא לבנה,

יעקב מחליף את שמו לבנימן

קובר אותה בבית לחם בדרך אפרתה,

טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.  יז וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.  יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין.  יט וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם.  כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם.