ציפורי

ועל כנפיה העמיסה את כאביי

לא בכדי בחדריי הדממה שולטת

אותי מתוך התהום היא הייתה מלטפת

אל הרוח בהרים שלחתי אותה

ואולי פעם היא תשוב רק לדקה

לשאול לשלומי ובידי לגעת

הרי על כל מכאוביי היא כבר יודעת

אותך ציפורי שלי

שלחתי אל מרחבי הזמן

אל האופק האדום מעבר לים

את לי החופש והאור

את לי המזור

לפעמים אני מביט מחלוני

אולי היא תופיע לדקה נוספת

ותארוז על גבה עוד כאב צורב

אשר מכה בי חזק בלב

ובינתיים הצביטות חדות כתער

וציפורי מסרבת לחזור

היכן עוד אמצא ציפור כזאת

שתחזיר לגופי את האור

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי