אחת ויחידה

על הדלת אין שם או מספר כי אין להם חשיבות בשבילו,

הכול באקראי נעשה,

לא יום ולא לילה יבריחו אותו, לא שימחה ולא עצב ישנו דעתו,

אין הוא בא בחשאי, לא מודד צעדים, לא מקפיד על השקט,

אין זו נקמה או הנאה בשבילו, זהו בסך הכול עוד ניקוב בכרטיס העבודה הנצחי,

ידו גולשת על כתפך ושום משא ומתן לא יעזור,

אין הוא זוכר את פשר הצלילים שבוקעים מגרונך המתייפח,

אין הוא זוכר מה פשר הבעות הפנים המצטיירות לנגד עיניו השקועות, 

הוא זרק כל רגש אנושי ורק האדישות זורמת בוורידיו,

הוא יוביל אותך אל התיבה ממנה יוצאים צינורות ארוכים עד אין סוף

מובילם הם לשלוחן השופטים

אולי אף תוכל לראות הבעה של נחת על פרצופו,

שלפחות החלטה זו אינו חייב לתת - אך אלו רק שמועות.

ואם תבוא מיד בעוזבו, תוכל להריח את ריחו החזק,

תוכל לשמוע את נקישות מקל ההליכה המהדהדות בקצב מארש צבאי,

תוכל לראות שובל של אפר , יש האומרים שאלו דמעות, אבל שוב אלו רק שמועות,

תוכל להרגיש ממישוש קל של האדמה, קור עז תוצר הבדידות שלו,

וכמובן תמצא אותה, הידועה בכינוייה הגופה,

בשבילי, היא מפתח, הפותח מנעול אחד ויחיד הקיים רק אצל אלו שהכירו אותה,

לא קיים ולא יהיה עוד מפתח כמוה,

וגם אין סיבה לעמול ולנסות ליצור תחליף כמותה,

כי לעולם לא יהיה תחליף בשבילך תמר.