|
על אודי אוחנה מו"ל ובעלים של הוצאת "אופיר"
השעה: שעת לילה מאוחרת.
המקום: "זולה" ידועה למשטרה. נווה שרת תל-אביב.
שתי ניידות-סמויות עומדות וממתינות מן הצד, צופות בנרקומנים הקונים סמים. מכוניתו של הנרקומן מתרחקת מן ה"זולה", לא מריח כי מאחוריו ומלפניו הניידות הסמויות, ממתינות "לקחת" אותו ב"עיכוב". הרמזור מתחלף לאדום. רכב סמוי לפניו. רכב סמוי שני, אחריו. "סנדביץ" בעגה המקצועית. צמצום פערים. רכבו של הנרקומן מכותר ויציאה ל"תיקול".
ארבעה שוטרים בלבוש אזרחי, קופצים משתי הניידות הסמויות, אות אזהרה מובהק לנרקומן. הוא אינו מאבד רגע, קופץ ממכוניתו ומתחיל בבריחה. אודי אוחנה, מזהה את החשוד משכונת ילדותו ברמת-גן, קורא לו בשמו. דורש ממנו לעצור. הוא אינו עוצר לרגע. רגליו נושאות אותו בריצה היסטרית, עד הקניון ברמת-גן. ארבעה מתנדבים מיחידת ימע"ר, דולקים אחריו. אודי אוחנה קורא בקשר, לתגבורת בלשים נוספת. תוך כדי מרוצה, חבורת-הבלשים המשטרתית, מתפצלת להמשך המרדף אחר הנרקומן. מרדף נמרץ, חצי שעה לפחות לעיניהם של העוברים והשבים, ולבסוף, הוא מכותר מכל עבר. הנשימות כבר כבדות מן המרדף, אקדחים נשלפים, תגרת ידיים אלימה. והעבריין? לא, הוא לא ידע כלל, על חגורת הקארטה החומה של אודי, סגן אלוף במילואים. האירוע מסתיים. הנרקומן "נאזק" (מלשון אזיקים) ונלקח למעצר.
השעה: שעת בוקר מוקדמת.
המקום: הוצאת הספרים "אופיר". אזור התעשייה חולון.
"הוצאת אופיר שלום," עונה באדיבות המזכירה "את אודי? רק רגע בבקשה."
"לא תאמין מה קרה לי אתמול," אומר הקול מעבר לקו הטלפון "ראיתי אחד מה זה דומה לך. במרדף מהסרטים, ליד קניון רמת-גן. איזו אלימות הייתה שם. והבחור ההוא? הוא הכה בעבריין מכות שכאלה. הייתי חייב להתקשר אליך, לספר לך. סתם קוריוז..."
למולי יושב אודי אוחנה. הנעים שבגברים. מבט רך, מבויש משהו, שפה רהוטה. אודי, מו"ל ובעל הוצאת הספרים הצעירה: "אופיר".
"פיצול אישיות?" אני אומרת לו.
"פיצול, למה?" הוא מחייך ביבושת "שילושים וריבועים. זה אני..." הוא מודה, "לעיתים חובש שני כובעים ולעיתים יותר: אדם מן היישוב, איש עסקים, איש משטרה ואיש צבא. כך שלפעמים כשאני הולך ברחוב ורואה אדם מוכר, אני מעדיף לעבור לצד השני. כי לא תמיד זכור לי, אם עצרתי פעם את האיש הזה, או שהוא חבר מהצבא."
כמו מיסטר ג'יקל ומר הייד, כך גם באודי מתרוצצות שתי נשמות. אלא שאצלו שתיהן חיוביות ביותר ורק האנרגיות משתנות.
אודי אוחנה, בן ה-43, נולד בצפון תל-אביב, גדל והתחנך ברמת-גן. סיים את תיכון "אוהל-שם"והתגייס לגולני. מבצע של"ג. הכניסה לביירות. היחידה שלו ביצעה מיסוכי-עשן, כדי להגיע ליעדים מוגדרים. אודי אוחנה נפצע בפעולה משאיפת-עשן, ואושפז לתקופה ממושכת מחשש לבצקת בריאות.
קרבי הוא כבר לא יכול היה להיות, יצא מן החייל ועבר קורס משק"י בטחון שדה. סופח ליחידת מודיעין, בה עבר השלמה של קציני בטחון והפך לקב"ט ביחידה מסווגת. שנתיים שירת בקבע ובד בבד עם עבודה בעסקי הדפוס של אביו, למד ל- BA כללי באוניברסיטת תל-אביב.
"כבר אז ידעתי, שכל חיי אחפש משהו שימשיך להלהיט את האדרנלין שבי. זאת, בשילוב עם אידיאולוגיה ותרומה לחברה-שתמיד הייתה חלק מחיי," הוא מספר. "משהו שקיבלתי מהבית: אמי היא יו"ר בוי"צו רמת-גן, ואבי דאג תמיד להעסיק בחברות שלו-אנשים מפגרים ואסירים משוחררים. כן, הצורך להתנדב עובר בדם. זה אצלנו במשפחה," הוא מחייך קלות. "אצלי אידיאולוגיה ואדרנלין-הולכים יחד, לכן אני מתנדב למשטרה. המרדפים האלה עבורי הם אקשן-חיוניות. משהו שמעורר אותי. ויחד עם זאת, אני הופך לזמן קצר לרובין הוד: מונע מעבריינים לשדוד קשישים, מעכב את סוחרי-הסמים מלמכור סמים לילדים, או מפחית את מקרי-האונס."
מציג בפני את הצג המיוחד שקיבל.
"ובכלל, אני מזדהה עם המשפט של רובין אחר: רובין שארמה בספר-הנזיר שמכר את הפרארי שאמר: שיזכרו אותנו לא בשל הכסף או העוצמה שלנו, אלא בגלל מה שעשינו עבור אחרים." שני המניעים הללו, הם שגררו אותו להקים יחידת מתנדבים שתעבוד מול יחידת הבילוש. "ימע"ר" שמה: היחידה למניעת עבריינות. היחידה שהחלה עם חמישה אנשים בלבד, מונה כיום 35 מתנדבים עם אודי אוחנה בדרגת רב-פקד מיוחד (דרגה המקבילה לרב סרן בצבא). במקביל לפעילות זו, המשיך אודי בפעילותו כאיש מילואים ביחידה ובגיל 37 הוענקה לו דרגת סגן אלוף וקב"ט פיקוד.
מיד לאחר שחרורו הצבאי, קיווה אודי להצטרף לתפקידים מאתגרים ביחידת הביטחון. אלא שהוריו שכבר עייפו מדאגות מחייו הצבאיים, שכנעו אותו להצטרף לניהול עסקי האב בתחום הדפוס. האב היה בעלים בחברת כריכה, מהגדולות בארץ. אודי השתכנע והצטרף והתאהב בתחום, כשהוא מתרחב ומקים הוצאת ספרים בשם: "דרור תעשיות דפוס" יחד עם שותף. כך פעלה ההוצאה הזו במשך שנים, עד שלפני כשנה החליט להקים הוצאה פרטית ללא שותפים בשם: "הוצאת אופיר", על שם בתו היחידה בת ה-12.
אימפריה קטנה בת שתי קומות המתחדשת ומפתיעה כל העת. הוא קורא לה רק: "חנות קטנה ומטריפה". בית הדפוס עצמו מתמחה בהדפסת ספרים עבור הוצאות כגון: כנרת-זב"ן, הוצאת משרד הביטחון, הוצאת אסטרולוג, רכס, מטר,אוניברסיטת תל-אביב ועוד. מעליו בקומה העליונה, ניתן למצוא את הקומה הדיגיטלית המפתיעה בחידושיה. שם מקפיד אודי על מיטב החידושים הטכנולוגיים, כמו הדפסה במידע משתנה-שזה תחום חדש של הדפסת ספרים ברצף, כאשר בכל עמוד יש טקסט או תמונה מותאמת לאדם לו מוענקת המתנה. סוג כזה של הדפסה מיועד לחברות לשם קידום-מכירות, למשאבי אנוש. כמו עכשיו שהוציא הגדה לפסח עם תמונה ושם של כל עובד ועובד, עבור חברה מסוימת.
בקומה זו תמצאו גם מוצרי "וואוו!", כפי שאודי אוחנה מכנה אותם. כמו למשל התוכנה החדשה המעבירה מידע שגרתי בצורה חווייתית. הכוונה למשחקי אותיות על-פי אימג' קיים. לשם דוגמה, חברת "מנורה", רוצה לרשום את שם כל עובדיה מסביב ללוגו דמוי החנוכייה שלה. לאודי חשוב כל הזמן להתחדש, והוא לא מהסס להמציא דברים חדשים שלא קיימים.
"אני עובד במולטי נתיבים," מסביר אודי. "התחום המסורתי הרגיל, ההוצאה לאור ונמצא כל הזמן עם יד על הדופק, לגבי חידושים טכנולוגיים בתחום הדיגיטאלי, שהוא המתקדם ביותר בענף הדפוס".
כחלק מהחזון של החברה להיות חדשנית בתחום הפקות הדפוס ושונה בקונספט שלה, הוא הגה את רעיון ה"סופרים מגשימים חלום". במסגרת זו הוא מאפשר לסופרים שבידיהם ספר ביכורים להוציא לאור את ספרם הראשון. הדבר נעשה בהשתתפות הכותב בסך 10,000 ₪ בשישה תשלומים שווים, כולל הפצת הספר לרשתות הספרים כולל: רשת סטימצקי וצומת ספרים.
אודי קורא לזה "המסלול הראשון".
"המסלול השני," הוא מסביר "הוא "ספר במתנה", לאנשים הרוצים להקדיש את היצירות שלהם לבני משפחתם או לאדם יקר.
ניתן להוציא עד חמישה ספרים במחיר של 600 ₪ בלבד. מתנה מקורית ושונה," הוא מסכם.
המסלול השלישי- "מהדורה אישית", - כאן נכללים ספרי הזיכרון, ספרי המסע והחוויה. לאנשים הרוצים להותיר אחריהם מזכרת לבני המשפחה או לחוג חברים מצומצם. מדובר על עשרות עותקים בלבד שלא למטרה מסחרית.
ולרגע לא שכחנו את מיסטר ג'קיל ומר הייד, אשר מצא את השילוב האופטימאלי בין הנתינה – הטבועה בדמו, להתמחותו בתחום הדפוס.
"ואהבת ונתת", הוא פרויקט רחב מימדים שעומד לראות אור בקרוב. מדובר באנתולוגיה מרשימה, הכוללת תצלומים של צלמים ידועי שם וכותבים מסקטורים שונים באוכלוסייה. בין הכותבים תוכלו למצוא אנשי רוח, סופרים, חברי כנסת, שחקנים ואנשי עסקים מהבכירים במשק הישראלי.
כל אלה, כתבו שיר, הגיג או סיפור-העוסק באהבה או בנתינה. כאשר כל המטרה היא-הענקה לחלש. החומרים לספר אשר נאספו במשך למעלה משנה ועברו עריכה של הסופרת והמשוררת סמדר שיר.
לצורך העניין הוקמה מנהלת בראשותו של ח"כ דני יתום-נשיא הכבוד של "ואהבת ונתת", אודי אוחנה-יושב הראש, אחותו - חלי פרידמן - מרצה בכירה לתחום עסקים לקהילה, שהיא יד ימינו, דוד בנימין - מנכ"ל עירית רמת-גן, אלוף משנה במי"ל שמיל לוי, אילן לוין - סגן החשב הכללי באוצר, חגית לוין - מנכ"לית מבטחים-מנורה, שרון אלימלך - שחקנית וזמרת, רווי רז - מנכ"לית היפנוטיקה יועצים ואני-הכותבת עבורכם כתבה זו-רואה לי לכבוד להיות חלק ממנהלת זו.
המנהלת החליטה כי מרווחי פרויקט זה, יוקצו כספים לאוכלוסיית ילדים בסיכון. לרבות ילדים יתומים, עזובים וחולי סרטן. כאשר רווי רז אמונה על מיתוגו, שיווקו ויחסי הציבור לפרויקט כולו.
ופרס ראשון בתחרות הכתיבה של "דרך המילים"-
ומסתבר כי, קל לרתום איש שכזה: רב מעללים, נמרץ ומלא אדרנלין טהור-למטרה הנראית לו נעלה וחשובה. אודי אוחנה, האיש המוכן תמיד לתרום, למען החברה ולמען הקהילה פועל עכשיו למענכם: חברי האתר "דרך המילים".
בקרוב נחגוג שנה לאתר. לכבוד אירוע זה נערוך מסיבת היכרות בינינו, הכוללת תוכנית אמנותית מקורית ותחרות שירים וסיפורים (פרטים על התחרות, כלליה ואופן ההרשמה- בערך בסוף חודש אפריל).
פרס ראשון בתחרות: הוצאת ספר מסחרי לזוכה במימונה המלא של הוצאת "אופיר"! כולל עריכת הספר, כריכת צבע והפצתו לחנויות הספרים ביניהן כמובן גם-"סטימצקי" ו"צומת ספרים".
תודה לך מיסטר ג'קיל ומר הייד אוחנה, על כל מה שנתת. | 
