"אין תפקיד רע מלהיות מורה, ואין תפקיד טוב ממנו," אומר גדי רוטשטיין מותיקי "דרך המילים", תושב צוחר, עוטף עזה.
נא להכיר-גדי רוטשטיין מורה גאה בישראל.
אז מי אתה גדי רוטשטיין שכולנו אוהבים כאן באתר?
אני ישראלי, בן 65+ נשוי ואב ל2 בן ובת ונכד אחד. גר בצוחר, מורה, בשנה הבאה פורש לגמלאות. נולדתי, מזמן, ב"מצפה הים" מקום הישוב (ליד נתניה) הראשון של קיבוץ יד מרדכי. עברתי את היריות שקדמו למלחמת השחרור ואת פצצות ופגעי המלחמה, הייתי פליט עם כולם כשנה. מילדי הקיבוץ הראשונים. כל העולם היה הקיבוץ והוא היה שלנו.
עברתי ילדות מאושרת על אף שהייתה זו תקופת הפדאיון, המוקשים, הגדרות ומשחקי הילדים.
סיימתי תיכון, הלכתי לצבא, לצנחנים, כמו כולם. רצתי, קפצתי, נפצעתי, שרדתי, לא הייתה מלחמה.
שבתי לקיבוץ, מצאתי נערה והיא מצאה אותי. שהיתי בחו"ל, למדתי, עבדתי ונישאתי. נולדה במזל טוב ביתי – פיה. עזבנו את הקיבוץ – בית-ספר חקלאי אשל הנשיא, לימודים, הפסקת חיים לחצי שנה - מלחמת יום הכיפורים. הוראה.
אחרי 15 שנה שם עברנו לצוחר ומאז אנו שם – מורים. בינתיים, נולד לנו בן דן. שני ילדים לתפארת (כמובן).
מהי תפיסתך לגבי המקצוע הוראה. כל מה שיש לך לומר על הוראה בכלל, המצב בארץ ועל הדרך שבה אתה רואה מקצוע זה.
להיות מורה, אין תפקיד רע מזה וגם אין תפקיד טוב מזה. אני, בעיקר, מנסה, לא לקלקל. ללמד ללא כאב, ללא לחץ, לתת, לא לקחת, לא למיין, לא לקטלג – מנסה.
השיעורים מאופיינים בתזזית, בערנות עד רעש, בהקשבה ותגובה.
המטרה: שחרור המחשבה, פתיחות מחשבתית, שכלול יכולות, רכישת מיומנויות למידה – התוכן הוא כלי הכרחי.
חינוך לחופש, לכיבוד הזכויות מתוך דוגמה אישית. רק לא אילוף!
מערכת החינוך קורסת, אובדת, נחבטת ותוצאותיה כואבות. הכשלים מרובים. אחד מהבולטים הוא הניסיון להתאים את כל הילדים והמורים לאותה המסגרת, גם אני לא תמיד מרגיש מתאים לכללים. לפעמים נראה שבעיקר אנו לומדים ומלמדים כללים:
תגיע בזמן
שב ישר
כתוב כאן
עכשיו תהיה מאושר
מה דעתך על הנוער בימינו.
פרופסור לפיסיקה מאוניברסיטת ת"א - יואב בן דוב - טוען כל העת, שהנוער היום הוא כל כך אחר. מערכות החינוך כבר לא מתאימות לו ושדור ההורים, המחנכים המחליטים שבוים בהכרות שטוחה ושגויה של הנערים, עד שהכישלון האקדמי והחינוכי מובטח – בהחלט יתכן כי הוא צודק.
בלבול, רוב דעות ואבדן אמונה בדרך, מסמלים, בדרך כלל, מהפכה – אולי.
על המגורים בעוטף עזה, ההתמודדויות.
כן, עכשיו תורנו.
אבל עברנו דברים הרבה יותר קשים. פעמים רבות זה נראה כמהומה רבתי על לא, כמעט לא, מאומה.
הבעיות של שדרות לא מצויות בירי הקאסמים, שגם הוא, כמובן, מאוד לא נעים.
האם יש לדעתך דרך לפתור את הבעיה ומהי.
וודאי שיש – לדבר. לדבר עם כולם, לדבר על הכול. כן גם עם החמאס, אולי במיוחד איתו. להגיע להסכמות, לשחרר גם אותם מהמלכוד, מההסגר הנורא מלפיתתנו החזקה ולומר די. די!
איך הגעת מתחום עיסוקך אל הכתיבה? ספר. והאם המדעים אינם סותרים עיסוק בכתיבת שירה?
חברתי הטובה נתנה לי, במתנה, יומן מסע – כל יום טיול כתבתי שיר
ומאז...
לא אין כל התנגשות בין העיסוק במדע לשירה, נהפוך יש הפריה
הדדית נהדרה.
מה אתה אוהב לקרוא באופן כללי, ומהו הספר האחרון שקראת/קורא עכשיו.
פעם קראתי הכול, מכול הבא ליד, גם קראתי המון, 3 4 ספרים באחת. אחר כך עברתי לקריאה בשפות זרות (אנגלית, דנית). אחר-כך לקריאה מדעית: בתחומי מדע רבים וכמובן ספרות פילוסופיה ענפה, קלאסית כמו גם עדכנית. פה ושם קראתי גם ספרי שירה, או נכון יותר שירים. הספר האחרון שקראתי ספרו של מאיר שליו:"ראשית" – מצוין, התחלתי לקרוא בספרך: "שושן צחור", אבל אימא חטפה אותו ממני לקרוא והתחלתי לקרוא בספרו של סאראמאגו – מוות לסירוגין וכן אני קורא Solution of the world biggest problem של פרופסור Lomborg הדני, The prince new mind של Penrose וקורס בפיסיקה, נהדר של המדען האהוב עלי פיינמן ועוד כמה.
דעתך על שמירת זכויות יוצרים, בהתייחס להערות שלך בסיום יצירותיך.
זכויות יוצרים הן מובנות מעליהן, או כלל לא, ללא קשר בכתובית המצורפת. אני מנצל אותה להערות/הארות מחייכות, בדרך כלל.
על מקורות ההשראה שלך.
מקורות השראתי – מחשבותיי המתעוררות לפתע בגלל מלה, אירוע, חוויה – לא אדע. בכול מקרה השיר הוא מידי – כמה דקות קצרות והשיר מוכן או שום דבר (3-4 שירים ביום, לעתים קרובות) .
מרבית התהליכים המתרחשים בחוץ או בפנים, וכך גם רוב רובם של התהליכים המתרחשים במוח אינם מודעים, מכאן לא מגיעה המסקנה כי השירה מקורה בתת מודע, נהפוך הוא מקורה במודע בלבד, כלומר במה שנודע. אם בתחום הרגש או מתחום המחשבה השלובים ביניהם בקשרים דו כיווניים עבים.
מחשבות רצות במוחנו 24 שעות ביממה, ללא הפסקה. אי אפשר לחשוב על ריק, על שום דבר. אי אפשר גם להרגיש על ריק. מחשבות מעוררות ומתפתלות, נפתחות ונסגרות ושוב סביב העולם, הנראה, הנשמע, המוחש והנקרא, כך גם הרגשות. ושירי כמו שירי אחרים מסובים על המחשבות והרגשות הללו.
את השירים "מדליק" ניצוץ, מילה, תמונה, משפט בספר, או שיר ואז..אז הם מתגלגלים מעצמם כאילו ללא שליטה.
* * *
שיר ראשון – שייך ל"מחלקת העצובים"
עין אחת בוכה עין אחת צוחקת
עין אחת בוכה
עין אחת צוחקת
את נפשי לא אדע
בי היא משחקת
בשנים טיפסתי
הגעתי למעלה הגיל
אולי מעט החכמתי
או שמא נעשיתי אוויל
מבטי רוחי
לאחור שלחתי
ממעמקי מוחי
בזיכרוני חקרתי
את סיפורי
מחדש אשזור
שיתאים לעצמי
ואמצע בו מזור
סודות החיים
נותרו כשהיו
חבויים, נסתרים
כנראה לא יתגלו
עין אחת בוכה
עצב נפל מסביב
דמעה של צער ירדה
מבכה גורל שהכזיב
עין אחת צוחקת
שמחה ואושר בסביבה
כשאת אלי מחייכת
בלב מלא אהבה
עין אחת בוכה
עין אחת צוחקת
את נפשי לא אדע
את שכלי החד משתקת
* * *
שיר שני – מחלקת ילדים
אבנה לך ארמון
אבנה לך ארמון
ילדתי הקטנה
בלבנים, ברזל ובטון
ארמון וחצר וגינה
בגג אדום אכסה הארמון
היפה בגגות הכפר
מתחת לגג אפתח לך חלון
המשקיף אל שדה בר
חדר חמוד בארמון
כולו רק שלך
ציורים יצוירו על וילון
ותמונות על הקיר בצבע לילך
אבנה לך ארמון
ילדתי הקטנה
לצווארך אתלה תליון
ואהבה גדולה מתנה
* * *
שיר שלישי – מחלקת אהבה – מוקדש כמו כולם לאשתי שאין כמוה מרבבה
אהבה סוערת
זו הכובשת
כמעט משתקת
תחילתה של דרך יפה
סלעי פרא נישאים
חוויה מרתקת ממלאה
שניים במעשי אהבים
אהבה סוערת
כל משב מלבה את חומה
חצאית קלה מתבדרת
רעד תשוקה עלם לעלמה
* * *
שיר רביעי מחלקת שירה מדעית
אי שפיות זמנית
אי שפיות זמנית
קצת ערפל
כמו לשבת בחצר אחורית
רק בשביל להסתכל
כך לאבד את הראש
לסטות מהכלל
בלי לחשוב בלי לחשוש
אין אבל, או בגלל
אי שפיות זמנית
רגע של שחרור
הייתי שם וגם את היית
מין יחד כזה לא ברור
* * *
שיר חמישי – שונות
הפוך
אותי ההפוך נורא מבלבל
בקושי אני מסתדר עם הישר
אף פעם אנ'לא מוצא איפה להסתכל
ככה יוצא כזה לא מסודר
ההפוך בריבוע
= הפוך על הפוך
עוד הרבה יותר גרוע
כי רק בחורף אני מתכסה בפוך
אותי ההפוך נורא מתסכל
אז אני עומד על הראש
כך נראה שכלום לא התקלקל
גם אחרי שספרתי שלוש
הפוך על הפוך
חלב בלי קפה
בפנים הייתי בחוץ
זה בטח בגלל שאני כזה
