"הנסיכה הקטנה"

אימא,

למה לא סיפרת לי על העולם?

על כל הטוב שנוגע בי ואז נמוג ונעלם.

למה לא סיפרת לי שאי אפשר להושיט יד ולגעת בכוכבים?

ושבעולם הזה אין נסיכים.

למה לא סיפרת לי שהחיים אינם קלים?

שאני סתם עוד משב רוח שחולף כמו הגלים.

עטפת אותי ברחמך,

חסרת ישע וקטנטונת בתוכך.

תשעה חודשים נשאת חיים בגופך,

לקח לך תשע שניות לנתק אותי ממך.

אימא,

אני שומעת גם אם אתם לא שומעים,

את הצרחות שלכם ואת הגידופים.

שוב יורד הלילה על נפשי העייפה,

שוב אשכב ערה ולא תהיה לי מנוחה.

אני יודעת גם אם אתם לא יודעים,

שבביתנו אין שמחה, אין חיוכים.

השנאה שאני שומעת בקולכם

מלווה אותי כמו צל מאיים.

אני מפחדת וקר לי, אנא בואי ועטפי אותי,

אני רוצה להניח את ראשי.

להרגיש בטוחה,

לדעת שיש עוד תקווה.

ואם מחר סוף כל סוף יבוא הגשם ויתדפק על חלוני,

אוכל לצאת החוצה ולהניח לטיפות לרפא את נפשי.