היה בהן פחד נורא, בעיניים הכבויות הללו, אשר לא נעצמו לרגע כבר ימים ארוכים. משהו בתוך האישונים המורחבים שלו, כאילו חיפש יד מלטפת עליה יוכל לסמוך ללא חשש.
הוא שוב הציץ מבעד לוילון,פתח חריץ קטן, הוא לא רצה שידעו שהוא מסתכל, אבל לא היה שם איש , לא היה שם דבר, מלבד אותו כסא ריק תחת נורת נאון מהבהבת שעמדה להישרף.
הוא ניסה לשחזר שוב ושוב את מעשיו בימים האחרונים, הוא מצא את הרמז שלה- היה רשום בו במפורש את המקום, המקום שאליו הם לקחו אותה "וראנסי", הוא יודע שהיא שם , הוא יגיע אליה.
הוא התגעגע למגע שלה, לריח שלה לביטחון שהשרתה עליו.
הטלפון צלצל, הוא יענה, ..לא, כן..:שתיקה.."הלו?מי שם?" החליט גם הוא לשתוק,
.. "גילו זו אני, אתה שם? הייתה זו דנה מעבר לקו.."דנה?.. אני ידעתי , אני פשוט הרגשתי אותך, ידעתי שאת בחיים".
"איך אתה מרגיש? אתה אוכל? מטפלים בך יפה?".. על מה היא מדברת חשב לעצמו,
הם בטח שיגעו אותה, הם בטח עינו אותה שם, ..אני אשחק את המשחק.
"דנוש, הכל מצוין, אל תדאגי, קאמה סוטרה, דנוש קאמה סוטרה" קיווה שהבינה את הרמז..
כשגילו את נפלאות הטנטרה החליטו בינם לבין עצמם שאם אחד מהם יהיה בצרה כלשהיא או סתם ירגיש קצת עצוב ישתמשו במילה "קאמה סוטרה" כפרוש ל"הכל יהיה בסדר", מן שפה סודית רק שלהם על מנת להשרות בטחון אחד על השניה ותחושה שלעד יהיו שם .
הוא נזכר בלילות שלהם ביחד, איך היו רובצים על השטיח בסלון ומממשים זה את גופו של זה , את ריקוד החושים, את מגע הפלאים של דנל'ה שלו..
הוא התעצב וקילל את הרגע בו החליטו לעלות על הטיסה הזו, הטיסה לגיהינום חשב לעצמו.
"גילו? הוא נזכר.. "אולי נקח את עצמנו , נעזוב את הכל ונטוס להודו, נתנתק.."צעקה דנה מבעד רעש המים באמבטיה.
", מתוקה שלי, רק עלייך זה "תפור", צחק, נסיעה להודו, בלי אבטיה צמודה את לא תוכלי להסתדר לחצי שנייה.." דנה חייכה היא ידעה שיש אמת בדבריו.
." גילו , עכשיו ברצינות, אנחנו צעירים, אין לנו עדיין ילדים, עכשיו זה הזמן לחוות, ליהנות".
כך כל יום דנה טפטפה לו מן ה"תורה" החדשה שלה, תמיד כאשר היה לה ג'וק חדש בראש רצתה לממשו תיכף ומיד כמו ילדה קטנה שרוצה לבוא על סיפוקה, הוא אהב את התכונה הזו אצלה, אך לעיתים היא הייתה מתישה אותו, וגם הפעם דנה לא הניחה לו בעניין.
כדי לשכנעו לקחה אותו למסעדות הודיות, יוגה,הדליקה קטורות בבית, הניחה לו פתקים עם שמות של מקומות בהודו בהם רצתה לבקר ולקינוח גם רשמה אותם ל"סדנת הטנטרה של רישה ויוגי", הסדנה התקיימה במושב לא רחוק ממקום המגורים שלהם וזו הייתה אחת הסיבות שהתרצה והסכים ללכת.
כשהגיעו למפגש הראשון, נזכר גיל במבט שבע הרצון של דנל'ה שלו כאילו הגשימה את יעדה וזכתה בכל הקופה , הוא גם נזכר גם שבערב הזה הוא אמר את ה"כן" ההרה גורל, כן לטנטרה וכן להודו...
"יואו, נושי אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה, זה באמת קורה, מחר , מחר.. אבל אני לא רוצה לדבר הרבה.. עד שלא נגיע לשם , אני פשוט לא אאמין", דנה המשיכה במלאכת האריזה.
"כן, כן את לא מאמינה?, אני לא מאמין שפשוט נגשתי לחגי ואמרתי לו שאני עוזב לתקופה בלתי מוגבלת.. הוא כמעט נחנק... הרי על מי הוא יפיל את השעות הנוספות.. אבל מה , הוא יצא גבר, אה, דנה.. איך הוא אמר לי שמקומי תמיד שמור שם.." הוא חיכה לתגובתה וזו לא אחרה לבוא.."ממי, אני לא רוצה לנפץ את הבועה בא אתה חי, אבל מתוק שלי, אני יודעת כמה אתה שווה ואני בטוחה שכל משרד עורכי דין אחר יעריך אותך יותר.." הוא ידע שהיא לא אהבה את חגי, והוא גם ידע שזה לא קשור לפן המקצועי גרידא,הייתה פעם שחגי ניסה להתחיל איתה בבוטות למרות שהייתה כבר נשואה לו, היא נפגעה מכך קשות, וכל הניסיונות להסביר לה שזה חגי והוא חושב שכל העולם שלו וכך הוא מתנהג עם כולם, לא עלו יפה, היא בשלה, סימנה איקס ומחקה, הוא תיאר לעצמו שעכשיו היא מאושרת קצת בפנים שלא תצטרך לראות יותר את הטיפוס הנאלח..
"..נושי תתעורר, יאללה אנחנו נאחר לשדה" דנה הייתה רעננה, לבושה שרוואל מפתה, באותו הרגע רצה להחזיר אותה למיטה כדי לבצע את זממו בה." דנוש, מה את אומרת על קוויקי אחד לפני הנסיעה? .. ייקח עוד זמן עד שנעשה את זה שוב על אדמת הקודש..? חייך חיוך זדוני.
"גולי"? הביטה בו דנה בסקסיות מפתה ," יש לי רעיון טוב יותר.. מה דעתך שתקום, תתארגן ונצא כבר לטיסה... כדי לבדוק אם השירותים במטוס יכולים להכיל את שנינו" קרצה לו.
"טיסה 731 לדלהי יוצאת משער 3, יאללה שלא נאחר" האיצה בו דנה.
"תירגעי , אל תדאגי לא יטוסו בלעדינו" הוא נכנס כבר לאווירת השאנטי.
..למה, למה עליתי על הטיסה.. הם חטפו לי אותה, דנל'ה שלי , אני אציל אותך, קאמה סוטרה דנה, קאמה סוטרה..
"דוקטור אברבוך אני מאוד מודאגת, אתה אמרת שתהליך השיקום ייקח כשלושה חודשים, גם אני וגם המשפחה של גול..סליחה גיל, פעלנו בדיוק לפי ההוראות של הצוות הרפואי,ואני לא רואה שום שיפור במצבו" נראה היה שהזקנה קפצה על דנה בן רגע, מבחורה צוהלת וקופצנית הפכה לעייפה וטרודה.
"אני יודע, גברת בסן, אך לפעמים פטריות ההזיה משפיעות לטווח ארוך יותר מן המצופה למרות העזרים הרפואיים בהם השתמשנו, אני ממליץ להמשיך את קו התמיכה בו אתם נוקטים.. לנסות ולדבר איתו כבשגרה.." ולא להזכיר את..", כחכח הרופא בגרונו,.." שם.. את הודו.."
אם ידעה שזאת תהיה התוצאה, חשבה דנה, לא הייתה לוחצת, לא הייתה רוצה בכלל, ועכשיו גולי שלה בבית משוגעים,ליבה התכווץ מסערת רגשות: כעס,עצב ,בלבול, הדחקה ואולי גם השלמה, היא שוב החלה לבכות.
"גולי.. לחשה לו.." אני כאן.. תרגיש אותי, אני לידך" אך הוא נראה לה בעולם אחר, ממשיך לדקלם "קאמה סוטרה קאמה סוטרה".. שבוי בהזיה על חטיפה ורדיפה
והכל מפטרייה אחת קטנה..
..הוא הסתכל עליה בעיניו הכבויות.. הרגיש כל כך אבוד, כל כך עייף.. כלוא בתוך עצמו,
רצה להושיט יד אליה, לחומה, לתחושת הביטחון שהעניקה... אך לא יכל להגיע.. "קאמה סוטרה" המשיך למלמל "קאמה סוטרה"...
©כל הזכויות שמורות
