לא אמחל

אדאג'יו של אלבינוני מתנגן ברקע.

הכינורות בוכים ואני עימם.

העלבון מתכדר במעמקי נפשי

גרורותיו שולח לכל עצב,

מציף עיניים בדמעות.

היכן הצדק, שואל,

היושר והטוב.

הנעימה מתחלפת.

צליל הקלרינט שכה אהבתי

מכה אין רחם,

מטלטל ופוצע, דוקר מקומות

על קיומם לא ידעתי.

הגוף נרעד.

פתע חולף הכאב.

דבר מה מגיח,

נמחקות הדמעות.

ידעתיך. נוראה את מכל,

ממך חששתי,

ארורה הסתלקי.

מאוחר. היא בתוכי,

נושא אותה עימי, זורמת בדמי,

מתגברת כמים אדירים,

כגל עכור שוטפת.

בואי אם כך, נקמה,

נצא מייד לדרך

לא נשאיר אבן לא הפוכה.

ואתם נציגי עוול,

אליכם - דרכי,

אפרע החשבון כעת. 

עצרו שוטים

אני בא ועימי כלי נשקי:

החרון, העברה והזעם.

יינקם. לא אמחל.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©