את הנצח

שאלה אחת בודדה

אשר עולה שנה אחר שנה

מכה בי ואינה מוצאת תשובה

וגם כשמתוכי נזכרת האגדה

סיפורם של אדם וחווה

הרי משם התפתחה ההוויה

לשים את האדם לבן תמותה

ושאלתי הנבונה תולה תקווה

בימים של סוף והתחלה

איך זה לאדם לא נתנה ברירה

ותחנה סופית לו ממתינה

והוא כואדי הגועש אלי ימה

והוא כרוח הפורצת גבולות דממה

והוא כפרוש אביב בתום עבים

והוא כגלים שאל הים חוזרים

אז אם הכל חוזר חלילה

ועל העולם שומרת גחלת אדומה

גלגל הזמן חוזר למקומו