בדרך לא דרך,

למקום שאינו מקום,

גורר את עגלת חייו,

וכול מישאלתו,

שלא יינתק גלגל מצירו.

שיחק לו גורלו,

כי הינה קדרו השמיים,

ומבינות לעבים

ברקים ורעמים,

רעמים וברקים.

הפך הלילה ליום,

או שמא היום הפך ללילה.

הליטה הלבנה פניה,

או שמא השמש כיסתה ערותה.

רעדה האדמה,

דם כיסה את פניה,

הורים ביכו ילדיהם,

ילדים ביכו הוריהם,

והיתה המנגינה כתער,

מפלחת לבבות,

עד שלא ידע העולם את נפשו,

עטה כלימתו,

התכנס כניצה,

ונאלם דום.

ותשקוט הארץ

ארבעים שנה -

אולי יותר, אולי פחות -

ושבו האביב והקייץ,

והמתינו הסתיו והחורף לתורם.

הולך לו איש לתומו,

מבקש לו דרך אבודה,

למקום,

שגם אים היה,

כבר איננו,

וכול מישאלתו,

שלא יינתק הגלגל מצירו.

 כול הזכויות שמורות