5-1-09
ביום החופשי שלי הגעתי
במחשבה אחרת הייתי יכולה להישאר עוד זמן מה במיטה למשוך את השמיכה שתגיע למצב כזה, שהיא לא תפריע לאף אחד ולהמשיך לנמנם לי בכייף ובסבבה.
אבל בחרתי לברוח מהמגנט שחבוי מתחת המיטה ומושך אותי אליו מאשר לא להפסיד את היום המקסים בשינה בהולה בחלומות מטרידים. קמתי בעצלנות ישר לארון כדי לבחור בגדים ליום החדש הזה.
"טוב גם ככה צריך להגיש אותה" חשבתי לעצמי, באופטימיות חצויה ניגשתי לארון ומשכתי את חצאית הג'ינס שלי.
בחרתי חולצה בקפידה מדוקדקת ולבשתי אותה על גופי, הבטחתי לעצמי שאהיה מוכנה תוך שעה או פחות אם זה תלוי בי, זה עובר את האיטיות שגיבשתי לעצמי עם השנים.
הרגשתי את הקור חודר לעצמות, וכבר שפתחתי את החלון נשבה רוח נעימה וליטפה את עורי, כאילו מלטפת מעדנת את כולי.
הרגשתי שמשהו בי השתנה לא יודעת למה, נפרדתי מבדידותי כבר שנים, אבל חלק מהילדות שלי עדיין נשאר שם, ושרידים של בגרות הצטרפו למשכני.
לאחר שהגעתי לבית ספר ניגשתי ישר לחדר המחשבים, כדי להתחיל בעבודתי, ישבתי ליד המחשב והתחלתי ליצור כל מיני רעיונות, הכל טוב ויפה אבל לעזזל אני לא גאון מהלך בפוטושופ מה אני אעשה
מניין אני אמצא איך לעשות ובאיזה אופן.
שהסתובבתי לחפש מכרים קרובים ישבתי ליד בחורה שעזרה לי מאד להבין ולהיחשף לאפשרויות אחרות שמעולם לא נחשפתי אליהם בעבר.
טוב מי שמבין בתוכנה הזאת זה נכס, בחיי.
פגשתי כמה בנות שלומדות עימי בקורס הזה, הן הראו לי את עבדותהן הטובות ביותר שהכינו וכי באו רק להדפיס, ביקשתי מהן עזרה התחלתי במלכת היד ולמרות זאת לא יכולתי ליצור את הרעיון עד הסוף.
שיט, שום דבר לא הולך כמו צריך מתי שרוצים הוא רק הולך ומדרדר, בדאון כזה עוד לא נתקלתי. גם לא מקודם.
צריך להסתדר לבד, לפחות אני מקווה שכלום לא ילך לשאב, ויסתדר לי, לא בכל אופן באותו בוקר שהתחרבש הכל.
אני יודעת שניסו לעזור לי והן מקסימות באמת, אם כל הקשיים אפשר להצליח, הרי מה שהכי מאתגר הוא הכי קשה במובן החיובי כמובן ולפעמים גם השלילי.
אני אוהבת להסתובב לאחור, כי אז אתם פוגשים כל מיני מכרים ואולי ידידים שאתם מתפללים שיגאלו אתכם מיסורכם הקודר, במיוחד עם הגעתם אליה עד כה.
ראיתי אותך אל תכחיש שלא, ובאתי אלייך עם חיוך ענקי של 'מה זה בא לי שתחבק אותי עכשיו, אני נואשת תגאל אותי מהמקום הזה' אבל עדיין עמדתי מולו חייכנית וחמודה בלי כל היסוס מצידי שאלתי
"היי, מה אתה עושה כאן?"
הוא חייך הביט לי בעיניים, איך אני אוהבת את המבטים האלו, הם אף פעם לא לגמרי מיאשים אותך.
"כן, אני צריך ללכת עוד מעט יש לי שיעור"
הביט על המחשב, ומוצא דרכים להתעלם, אני הכי לא אוהבת.
"מה את?" פנה אלי
"את לשיעור של צילום, עושה את העבודה במחשב?"
הבטתי על עיניו
"כן, אני לא כ"כ מסתדרת אבל אני בטוחה שאמצא מישהו שיעזור לי, תאמת אני ממש לא מבינה
אני בטוחה שבסוף נהיה מעולים"
פנה אלי
"אני בטוח שיעזרו לך, תבקשי ממשהו שמבין" הבנתי שהוא לא רוצה לסייע לי.
למה אני תמיד אומרת את הדברים הלא נכונים, בזמן הנכון, כנראה זו המומחיות שלי, וכי אני מושכת זמן על שטויות כמו מסטיק.
תמיד אני שם כדי לפקשש הכל מה הולך
הוא הביט אל תוך עיני, "טוב, אז נתראה" אמרתי "טוב, אני שם" מזל שלא ישבתי לידו שלא ירגיש יותר מידי, תמיד הם ככה מרגישים יותר מידי, ובעצם לא מרגשים כלום. אולי אני מסתורית עכשיו אבל זה הכייף שבדבר
בכל מקרה הוא ניגש למדפסת הוציא את הכתוב בא נעמד על ידי מספר שניות הביט עליי
"בהצלחה שיהיה" טוב נו מה שחולמים עליו תמיד לא באמת מתגשם...
בסוף הלכתי הביתה עם 2 עבודות גמורות ודי צלח לי .
הכל לא היה קורה אם לא הייתי פוגשת את הבחורה מהבוקר שהסבירה לי כל הערב
מגיע לה קרדיט תותחית על לא?
אפשר לומר שדי רציתי יחס ממנו, אבל לא תמיד מקבלים אותו בזמן המתאים
