רגעים של שקט

ודווקא את הרגעים האלו,

של שקט, שלווה ושמחה, קשה לי להביע.

כמה שאני רוצה להנציח אושר,

אני בס"ה ילדה קטנה שמקפצת בשלוליות.

רגעים של קסם,

של רוגע טהור.

וכל מה שיוצא זה צער, על רגעים שלא יודעים להכיל,

שלא מחזיקים.

אני עייפה מעצמי, מרגעים של לבד,

אפילו כשביחד.

"אם לא תחלום מספיק גבוה, תמיד תישאר נמוך".

ומה איתי? על מה אני חולמת בלילות הקרים האלו?

"יום אחד, תמצא את הדרך למעלה, ולא תבין מה עשית כל הזמן הזה, כ"כ נמוך"

לפחות בעצות אני טובה.

כמה עייפות..