מכורה אליו

לילה כחול, אין לי קול, אין לי שקט,

סופרת שניות-זה אולי יעזור.

רוצה להפסיק אבל לא מסוגלת,

כמו סם ממכר,

מחכה שתחזור..

רוצה שתבוא, שתפתח את הדלת,

תפסיק לחפש את אותם השבילים

תשכב איתי כאן על שמיכה מקופלת,

תלחש לי עוד פעם שרשרת מילים.

כשאתה פה איתי בגינה, קצת כמו ילד

שוקל כל מילה, מדבר קצת לאט,

לא צריך שתאמר שאתה מתגייס,

כי רואים בעיניים,

רואים במבט.

וקשה לי לומר שאולי לא תלך,

תישאר פה איתי ותגן מהחושך

זה לא ניסיון להחזיק אותך, מאמי,

זה יותר מרצון,

זה קיים,

זה כבר צורך.

יובלי שלי, איך עשית לי ככה?

אז מה אם הלכת כי אין שום ברירה..

נשארתי בחדר רוצה את ידיך,

וכלום לא מספיק..

אני כבר מכורה.