אוטוביוגרפיה-משחק החיים.

השעון המעורר צלצל,שוב הרגשתי כאילו לא ישנתי,אני חייב ללכת לבדוק את עצמי אחרת אני אפול בשלב כל שהו.
פסעתי למטבח עוד מנסה לשלוט על עצמי להעיר את רגליי, קומו! דרשתי, אני כאן השולט, או לפחות אמור,והן בשלהן ימין מתרחקת שמאל מתקרבת ואני, אני מועד.

קמתי ותפסתי את עצמי. אמרתי לו גבר, תתחיל להירגע כאן, אחרת אני מכסח אותך במכות על הבוקר. עצמי צחק לי בפנים בבוז, אתה? מכות? לי? אתה בקושי מצליח ללכת צעד.
שנינו לא ראינו את זה מגיע, הסטירה הייתה כה חזקה עד שנראה לי שעצמי התחיל לבכות,עכשיו אתה מוכן? שאלתי, כ כ-ן הוא אמר בגמגום, יופי מצוין.

את המדרגות למטבח כבר דילגתי שתיים שתיים הדלקתי את הרדיו ואת מכנת הקפה והיום הזה נראה כמו יום טוב.
"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר...." התנגנה לה המוזיקה כמה אירוני חשבתי לעצמי בחיוך.
מכונת הקפה צפצפה, לקחתי את ספל הקפה האהוב עליי, כן אני אחד כזה, אני איש של קלישאות, אצלי הכול מוכתב מלמעלה.
התיישבתי ליד השולחן פתחתי את עיתון הבוקר בשאיפה לדלות ממנו איזה שהן רעיונות לנושא חדש,ליצירה חדשה.
הרגשתי את פנדה כלבי האהוב מתחכך ברגלי,

קאט!
איפה זה היה בתסריט? ממתי יש לך כלב? מאיפה אני אמור להביא עכשיו כלב אהוב מקסים? אתה מוכן להפסיק לשנות את העלילה כל הזמן?

כאב חד פילח את חזי, הצלחתי אך בקושי להתקשר למד"א יותר מזה אני כבר לא זוכר.

כשהתעוררתי הייתי במקום אחר, לא ידעתי לזהות איפה אני, צללית התקרבה אליי היא הייתה מוכרת לי מאיפה שהו, ניסתי להיזכר,

שלום, אני הבמאי שלך, אני מבקש שתלמד את התסריט הזה טוב טוב, אין לי כוח למשחקים של שוטים.
כשהגעתי הביתה פתחתי את התסריט, להפתעתי הרבה היו שם רק שני דפים, התקשרתי לבמאי שאלתי אות אם נפלה טעות בתסריט שלי, אל תדאג כל השאר ייכתב מאליו הוא ענה.

עכשיו אני מזהה מאיפה אני מכיר אותך,אתה הבמאי שלי! בתוך תוכי הרגשתי כאילו עולות בי כל אותם השנים שלא רציתי להתפרץ עליו! ידעתי שהוא השטן בהתגלמותו.

לא ידעתי איך הוא מצליח לקרוא מחשבות אבל בדיוק באותו הזמן הוא ענה לי, אתה טועה, אני אלוהים.