היה יום מאד מעניין אני חייבת לומר לכם, חוץ מהמגנט שתפס אותי
ולא נתן לי לקום, רציתי לסיים את העבודה שלי, כי הפעם צילמתי את דודתי
ביחס לפעם שעברה כן התגאתי.
נסעתי באוטובוס, היו מלא אנשים בעיקר הצעירים והצעירות
פניהם ניראו שלבות, אוזניהם שומעות קול מנגינה אחר ברוגע בשלווה.
ולא טרודים שמא אולי יאחרו כמה דקות.
ירדתי בגשר והלכתי לכיוון הבית ספר, כולי מחייכת וכבר משתוקקת להגיע לשבת
ולהדפיס את העבודות שצילמתי איזו גאווה, לא לאנושות,לי הפעם
איך שעלתי על המדרגה האחרונה נשפתי כמה נשימות
זה הקשה עלי עם התיק הכבד לעלות שלוש קומות בבת אחת
ראיתי אותך יושב קורא עיתון, מחכה לחבר'ה מהמחסן, שיבואו ויעזרו.
ראית אותי מתנשפת ושמת את ידך על תיקך שהיה מונח על הכיסא.
הבטתי עלייך עם חיוך גם אתה חייכת לי מאוזן לאוזן, שאלתי
אם אפשר לשבת, בלי כל היסוס אמרת שכן.
הדלקתי את המחשב ושמתי את הדיסק און קי במקומו הקבוע .
נשמתי באמת לרווחה, שראיתי שהשעה היא רבע לתישע נרגעתי.
"אני קראתי את המייל שלך, ואת השיר ששלחת לי
אכתוב לך תשובה על כך"
אמרתי לי. בעודי מתקופפת לקחת נייר גלוסי מהתיק.
"מה קראת אותו?"
השבתי
כן""
הבטת עלי
"סבבה" עניתי
והמשכתי לבחור תמונות מהמחשב, ואתה ממשיך להביט על המסך שמולי
ורואה אותי בוחרת משלל תמונותיי, את התמונה הכי הכי,
שלחתי אותה להדפסה, וב"ה הכל תקין היא הדפיסה לי, שלחתי לו שוב, וזה לא פעל, המדפסת
החליטה משום מה לאמלל אותי הפעם, היא הדפיסה את הצילומים שלו ששלח מאתמול
אמרתי לו "כמה תמונות צילמת, למה זה לא מדפיס לי"
"אני מבטיח לך שזאת התמונה האחרונה"
מביטה אני השמימה ונושאת תפילה אל בורא עולם שאולי הוא יהושיעני ויגרום
למדפסת לנוע
אתה חייכת, המשכתי "אני בחורה טובה יש מה לאהוב בי"
אז הוא אמר "אלוקים אוהב את כולם"
המשיך "מה את אומרת נהמר על ההדפסות"
אמרתי
"לא יודעת נו אין לי כוח, פתאוום המדפסת קמה לתחייה כי היא לא פעלה מקודם
היא מדפיסה רק תמונות שלך מה זה"
הוא הביט בי ואמר
"מה את אומרת" כזה בהתלהבות
אמרתי
"או שצוחקים או שבוכים כאן ביגלל המדפסת הזאת, נראה לי שאני אבכה"
"אני פשוט אלך עם צילום אחר יאיר יבין נישבר לי די"
הוא ענה "מה את הולכת חכי"
אמרתי תראה מה השעה, הצבעתי על השעון שהיה מונוח שם גבוה על הקיר.
השעה היתה תישע ועשרה.
אמרתי לו "אפשר לפתוח עסק עם התמונות ,ולפתח אותן" אז הוא חייך
פתאום אני מסתובבת ושמה לב שאת הדף שאני שמתי, הוא הדפיס את התמונה שלו
הוא הלך לצד ושם את ראשו על הקיר, התביש כזה, אני החזרתי אותו למקום
ואמרתי לו
"לא לא לא בואנה בואנה עכשיו"
אז הוא עשה כזה "שיט זה עוד פעם מדפיס את שלי"
אמרתי לו "אתה חייב לי דף שוב כי הוא אכל לי אותו"
הוא הביט על התמונות ואמרתי את דעתי שאחת מהן מטושטשת, גם הוא טען כך
וכי הוא צילם את השותף שלו בעירום ורק מה שאתם יודעים, מכוסה עם הלפטופ.
אמרתי לו
"תראה אפשר להביט לו על הפנים היפות שלו, על השטיח היפה"
ולא אמרתי מילה אחת לגבי הגוף החשוף.
הוא צחק
"באמת חבר שלך הסכים להחשף ככה ועוד עירום"
אמרתי
"כן, הוא הסכים לי"
טוב באמת יש כאן יצירת אומנות, ולא אני לא צוחקת.
אמרתי לו שלפי דעתי זה לא, ואל תשכחו שאני לא צלמת שיש לה תביעה
לבדוק.
המדפסת הדפיסה צילום של חבר שלו שצולם עד הכתפיים עם גופיה מבט כזה תוהה
אמרתי לו
"החבר שלך הזה, יפה זאת תמונה יפה ביותר אהבתי מאוד"
הוא עשה פרצוף, אז אמרתי לו שכולם יפים וקמתי למדפסת
שסיימתנו תודה לאל.
הלכתי לכיתה, הוא בא ואילו תמונות הוא שם, לא את העירום שדווקא
מצא חן בעיניו, תמונה אחרת שבחר, והיא ממש טובה כאילו צולמה ממגזין
ואת התמונה שאני אהבתי.
מה זה במסימות שלי אני לא מצליחה ובשל אחרים כן
זה אומר משהו שלא בחר את העירום , ואת מה שאהבתי בסוף
הרי סה"כ אמרתי את דעתי הלא מנוסה בעליל.
מסקנה שלמדתי היום:
מסתבר שאני שניכנתי בכישרון בטביעת עיין טובה
האם יש לי השפעה על הבחור בגלל כל השיחות וכל
מה שקרה בנינו.
במסימה שלי נכשלתי, אתם יודעים מה אהבתי
המורה אמר לי שאני משתפרת בצילום
סיבה לחייך
