יצרים / שרון נחום
הנשימות המהירות שלהם והאנחות של שניהם היוו מעין תזמורת וליווי מוסיקלי למעשה ההתעלסות שלהם, הם נעו בהרמוניה מופלאה, גוף בתוך גוף... לרגעים לאט יותר כמו בריקוד טנגו. ואז הוא הגביר את המהירות והקצב, כמו בואלס אוסטרי.
איזבל עמדה בסמוך לדלת, מוקסמת כולה מבלי יכולת לנוע. היא הביטה בישבנו המוצק עולה ויורד לאיטו בקצב אחיד מתמזג בדיוק לשקע שבין ירכיה. בכל פעם שישבנו ירד, היא גנחה קלות. גופה של איזבל נדרך. נשימותיה אף הן, הפכו כבדות מעט, היא יישרה את חצאיתה המעומלנת מעבירה ידה בשערותיה האסופות בקפידה סביב ראשה, המחשבות התערבלו במוחה, חוככת מה עלייה לעשות כעת. האורות העמומים ששרו בכל, קול פיצוח העצים באח הבוערת, העצימו את האווירה הפרטיזנית.
איזבל חשה שכוחה לא עומד לה, מישהו אחר בחר בשבילה, הוליך אותה קדימה. כף ידה נפתחה
וקופסת הכדורים נפלטה מטה, נבלעת ללא קול, בשטיח העבה שכיסה על רצפת העץ הכבדה.
היא פסעה חרש אל עבר המיטה הגדולה מכוסת האפריון הלבן כשעם כל צעד שלה, פעימות ליבה מוחשות ובטנה מתכווצת. הוא הבחין בה ראשון, עתה הוא היה על גבו כמישל יושבת זקופה על איברו, נעה מעלה מעטה.
הוא לא אמר דבר, אך עיניו שזהרו, הזמינו אותה להצטרף אליהם. היא נעמדה בסמוך, ללא יכולת לזוז. היא פחדה מתגובתה של מישל הפראית שרדתה בה במהלך היום לא מעט פעמים.
אך מישל הייתה כולה בריקוד הופעת הסולו שלה על איברו של סטפן.
היא העבירה קלות את ידה במורד גווה של מישל.
הריקוד פסק באחת.
שקט השתרר בחדר, נדמה היה שאפילו העצים שבאח חדלו לפצפץ ולהבות האש שמרו על קו אחיד.
עיניה הכהות הרושפות, שלחו ניצוצות של איום אל עבר עיניה של איזבל.
סטפן ליטף את שערה של מישל, היא הביטה בו, ראתה בעיניו את התחינה..
הביטה שוב בעיניה של איזבל. איזבל ידעה כי זה חלון ההזדמנויות שלה לפעול..
מישל היססה ואיזבל ניצלה זאת, היא התיישבה על המיטה, מעבירה לשון רכה על פטמותיה הזקורות, שולחת יד מלטפת אל בטנה. סטפן שהרגיש כי עתה תפקידו בשכנועה של מישל, מיהר להוסיף גם הוא את חלקו בגיבוש החלטתה. הוא השכיב את מישל על גבה והחל יונק את מתיקות אביונה בתחילה בעדינות ואז בלהט רב. מישל הסיטה ראשה אחורה, נכנעת לסערת התשוקות, כשאיזבל וסטפן מענגים את גופה שוב ושוב.. היא עצמה את עיניה מתמסרת לחוויה שלא עברה מעולם.
בעצם מה רע חשבה בליבה.. איזבל שירתה אותה במהלך היום, מדוע שלא תמשיך גם בין הסדינים. היא הרגישה שכעת היא חושקת בסטפן יותר מתמיד, היא פקחה את עיניה. המראה שנגלה בפניה, לא היה מלבב, סטפן ואיזבל התנשקו בלהט, כשידיו מלטפים את גופה וידיה מקרבות את גופו אליה. זה היה מעבר לכוחותיה. מזגה החם התלהט, היא בעטה את איזבל מחוץ למיטה, כשהיא מחדירה את סטפן עמוק לתוכה. איזבל המופתעת התעשתה וקמה על רגליה מודעת לכוחה של גבירתה. היא צפתה במחזה המשכר כשהיא מענגת את עצמה, כקסם הגיעו שלושתם לפורקן באותה העת. שקט השתרר בחדר, מישל נשכבה עם הגב אליהם. סטפן מיהר ללבוש את מדיו וסימן לאיזבל לעשות כמותו. הוא ידע כי מישל תבכה עכשיו ולא תרצה שהם יהיו שם לחזות בה בחולשתה.
הם יצאו חרש מהחדר, לא לפני שאיזבל אספה את קופסת הכדורים ששמטה קודם לכן.
"אני מיד חוזרת", נשקה לבעלה על שפתיו.
סטפן אחז בזרועה, "היית נהדרת, אל תדאגי זה ישתפר בפעמים הבאות, היא תקבל את הנוכחות שלך"
איזבל הנהנה בשקט. לא היה לה קל לצפות בגבר שלה מענג את גבירתה הפרועה, לפחות אם תהיה חלק מזה.. חשבה.. אולי לא תחוש נבגדת כל כך.
היא צעדה חרש אל עבר חדרו של מיסטרל, אדון הבית, מוזגת מים מהקנקן שניצב על השולחן בסמוך למיטתו, תומכת בראשו כששתה את הכדורים שהגישה לו.
היא הביטה בפניו, בעיניו הירוקות, זכרה איזה גבר חסון היה. כל המשרתות הסמיקו בהיכנסו אל פתח הבית הגדול. עתה היה שרוי שעות רבות מדי יום במיטתו, כשרגליו משותקות, לאחר שנפל מגב סוסו בקיץ שעבר. היא הביטה בו במבט שונה כעת.
גופו היה מעט רופס, אך עיניו ופניו עדיין הקרינו משהו מעבר, הוא הביט בעיניה ושתק, היא הרגישה כי הוא יודע. יודע על אשתו, יודע כאבה שלה ועל מה שמתחולל בבית. היא העבירה ידה אט אט על ירכיו מתעכבת בניהן, עד שהרגישה את זכרותו מתקשה, הוא עדיין לא הוריד את מבטו מעיניה. בהחלטה של רגע, הרימה את חצאיתה ועלתה מעליו, מרגישה את מלוא קשיותו בתוכה, הוא הרים את ידיו וחיבק אותה אליו בחוזקה, היא הרגישה את חום גופו והגבירה את תנועותיה עליו, היא ראתה את לחייו מאדימות ואת עיניו נעצמות, בהרגישה את התפרצותו בתוכה, גמרה אף היא כפי שלא גמרה מימייה עם סטפן.
דקות ארוכות עוד הביטו האחד אל השנייה. לבסוף נשקה לו על פיו ופנתה לצאת.
היא עטפה את כתפייה היטב ברדיד שאספה מהמתלה על יד דלת הכניסה. הצינה בחוץ הייתה אדירה, היא לא חפצה להצטנן, איזבל תכעס אם לא תגיע השכם בבוקר אל הבית. היא נכנסה לרכב בו ישב סטפן בעלה במדי הנהג שלו. היא התרווחה בכיסאה, עוצמת את עיניה כשחיוך קטן על שפתיה. היא הרגישה תחושה שלא הרגישה עד היום, תחושת ניצחון, התעלות רגשית, שליטה.. היא לקחה ממישל היום דבר מה..
"את שמחה שעשינו זאת?" נפנה אליה סטפן תוהה מה עובר בראשה"
מישל חייכה, "החיים בבית יהיו קלים יותר מעתה.."
