ייחלתי

ייחלתי

סופת הרוב הדומם כלאה אותי בעין-הסערה,

וצרחה מלוא גרונה מבעד לתוף ולחצוצרה עד עימקי נישמתי הצרה:

"איך זה שאתה...?!

איך זה שאתה לא...?!

איך זה שאתה בכלל...?!"

ואני,

כול-כך-לא-סביר,

כאדם, אני מתכון,

כול שייחלתי לו

(באופן כול-כך-לא-סביר, כמובן)

הוא

רוח-אלוהים נוגעת בי,

כאחות,

רחמנייה באמת,

עד שאיני רוצה

לקום ממיטת-חוליי.

והינה,

עוד אני

אחוז בשרעפי,

ראיתי את עיני.

שככה הסערה,

ועיין אין לה,

באה הדממה,

והיה הכול כלא-היה,

ואין דבר.

כול הזכויות שמורות