צמתים

הצמתים שבחיינו- מוזרות דרכם

לעיתים נפקחות-לא תדע לאן..

הדרכים המזדקפות מהן

לא מנמיכות אותנו

רק מצמיחות  תקות-חיוכי צמרות ירוקות

מפעימות עם ליל קדרות חדרי -הלב

מחייכות אור בוקרינו בשיר חדש אוהב.

ועיניים שדמעו בן בחשיכה,

זובחות זבח תודה

מחבקות נתיב מרוכך בזוך השלווה.

מתעברים הנתיבים אט אט

ומחכים לפקיעה

בהרהורת  מחוייכת ושוקטה.

להרעיד צינה ולהחם,בעיקר-

בצומת בו מסתיימות המילים