היבלת ©
היבלת שעל זרת כף היד שלו הפריעה לו לחכך את ידו בידה הימנית, כשפגש אותה לראשונה במשרדו, עקב אחרי מבטה המשתאה וסימן לעצמו כמו אותן עיניים פיקחות, חריפות, ושנונות שמעידות על דקויות הבחנה כמו אותו עכביש העט על טרפו.
היא הרימה בהיסוס את עיניה והביטה לרגע בפניו, כשחיוך חיוור ניצת בהן, נרקמה בה תקווה שהציורים פרי מכחולה אכן ימצאו חן בעיניו, היא הביטה בעיניו הקרועות ומבטן התקוע בציורים שלפניו.
"הבאתי לך מעט מציורַי אדוני". לחשה בקול נמוך. הוא סימן לה בתנועה שתניח לו להתרכז, עיניה פעורות למוצא פיו. ריח עז של עובש נישא באוויר, רצתה להעיר לו שיפתח חלון לאוורר את המשרד המעופש, הטיפוח במשרדו שאף לאפס, המשרד היה מפוזר , ועורר בה השתאות שאדם כזה אחראי לשבט או לחסד לציירים בתחילת דרכם, היא ניסתה להיזכר מה מזכיר לה המקום, ככל שניסתה להיזכר, כך הזיכרון התרחק ממחשבתה.
אזור קרקפתו שנותר ללא שיער, ריתקה אותה משום שהבריקה לתודעתה, אף שהיה נראה אדם צעיר בשנותיו, נראה לה מוזר, וכשדיבר עמה על העלות, שמה לב שהוא מגרד את זרת יד ימינו.
"כמה שנים את מציירת".
" מיום שאני זוכרת את עצמי". חיוך נסתמן על פניה כשגילתה על פניו מבע המאשר הסכמה לדבריה; הוא הביט עליה בעיניים מכווצות מתאמץ לגלות משהו שהיה עלום עבורה. על הקיר הייתה פרסומת ענקית
שרותי קידום ושיווק תערוכות:
"צוות בשביל האמנים משקיע המון זמן ,מאמץ ומחשבה על מנת לקדם ולהקים אמצעי קידום יעילים ומשמעותיים לאמנים.
כבר היום אנו מציעים את שרותינו בקידום ושיווק תערוכות באמצעות כלים שיווקים בלעדיים לנו החושפים את התערוכות המובילים והמשמעותיים בארץ.
עלות חבילת הקידום לתערוכות קשורה בבסיס היצירה ".
התקשתה להבין מה פרוש אותה מודעה וחככה בדעתה אם כדאית פנייתה, ויחד עם זאת לקידום ציוריה והכרה ביכולותיה היצירתיים הייתה מוכנה לשלם כמעט כל סכום.
המבט שהעמיס על פניה הביך אותה במקצת כשנזכר לפתע שמזכירתו קבעה פגישה. הוא ליטף וגרד את אצבעו כשחש גירוד ועקצוץ מעצבן.
"דריה שם מיוחד" הוסיף.
"נכון". השיבה לָקוֹנִית.
"פרוש השם - צדפת פנינים".
" ביום שנולדתי קיבלה אימי זוג עגילים ומחרוזת תואמת מִצִדפַּת פנינים מאבי".
"איזה יופי".
"הציורים מקסימים". ליבה התרחב מגאווה. הוא התרומם ממושבו ונע לכוון המחשב, אחר כך הוציא מארונית אחורית בקבוק וקידם לעבר פיו כוס ויסקי ולגם מהמשקה האלכוהולי החריף בגוון הצהבהב, שנטל לרגע את נשימתו מהצריבה החריפה בגרונו.
"סליחה שלא הזמנתי אותך, רוצה כוסית".
לא, תודה! אני לא שותה". ברגע ששב והחזיר את הכוס לעבר השולחן , הריח החריף של המשקה האלכוהולי הופץ ברחבי המשרד הקטן, הריח החמצמץ מתוק ליווה אותה בשעת השיחה עם זרובבל קדמי האוצֵר.
"אני נוהג לבחון את המועמדים לתערוכות ציורים במבחן יכולות". השאלות החטטניות שלו הביאו את דריה במבוכה, שם לב שהיא חשה אי-נוחות ואינה יודעת כיצד לנהוג או מהלעשות. הוא ליטף את הזרת המגרדת .
"את בטוחה שתוכלי לעמוד באתגר החשוב הזה להעמיד תערוכת ציורים"?
"לא הייתי מגיעה אליך אילולא היה לי ספק ביכולותיי".
היא הציצה מבין זגוגיות משקפיה, עקבה אחר פשפושי אצבעותיו בקרביו של הקלסר, הוא ישב מולה מביט בהשתאות בציוריה; כשלפתע עיניה התמקדו בחליפת קצין אס.אס. המגוהצת למשעי והתלויה על קולב במרומי הקיר, ישבה וכמעט מעדה כשחשה ברגליה פיק ברכיים וחולשה כללית מלווה בתחושת חנק בגרונה וליבה מאיץ בהלמותו.
"אל תיבהלי, זו חליפת קצין האס.אס. בהצגה שאני משחק בתיאטרון". משך את זוויות הפה כלפי מעלה בהבעה הדומה לצחוק .
"לא ידעתי שאתה גם שחקן, באיזה תיאטרון"?
"בתיאטרון קטן משהו הדומה ל"צוותא", שם נוגעים במחזות שאין עליהם קונצנזוס לאומי".
"במכירת הציורים בתערוכה, כמה החלק שלי".
"הכל כתוב בחוזה".
"בטוח שאקבל משהו"...?
"את רוצה את החומר... את מבקשת הכרה ביצירותייך, לא כן. בעבור זה אני כאן, להגשים חלומות".
בדרכה , בין משרדו של זרובבל לבין משרדה של המזכירה, כשמיהרה לאסוף את ציוריה, עיניה סמאו קמעא מהתרגשות, היא חשה כי יָדָהּ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אף שעשתה צעד גדול להכרה. היא הציצה סביב לראות אם מישהו ראה את חיוורון פניה, הביטה על עצמה ועל ידיה שמא דבק בה ריח האלכוהול החריף ששתה זרובבל קדמי, היא לא נגעה בכוס השתייה, אך לחצה את ידו.
