צַעַד רִאשׁוֹן

רוּחִי אֶת גּוּפִי חוֹדֶרֶת

נוֹלְדָה בַּיָרֵחַ הַלָּבָן,

עַל כְּנַפַיִם נָשְׂאָה מַהוּתָהּ

אֶל תּוֹךְ הָרֶחֶם שֶבָּחַרְתִּי.

הַמַּיִם מְלוּחִים לִי וְחַמִּים

מְבַקְּשִׁים אֶת קִיּוּמִי הַפִיזִי,

אֶת לֵדָתוֹ שֶׁל הַלֵּב

שֶׁתְּכוּנָתוֹ חַמָּה וְיוֹדַעַת –

וְהִנֵּה חַיִּים אֲחֵרִים אֲנִי טועֶמֶת.

הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן רַךְ וְאֵינוֹ זוֹכֵר

אֶת הַצַּעַד הַבָּא.

פֵרוֹתֶיהָ שֶל הָרוּחַ נוֹשְקִים לוֹ לַצַּעַד,

אוֹסְפִים אוֹתוֹ, מְחַבְּקִים וּמוֹלִידִים

צַעַד נוֹסָף וְכָךְ –

נֶאֱרֶגֶת בִפְנִימִיוּתִי

שִׂיחָה פוֹרַחַת וְכוֹכַבִים נִרְגָשִׁים.

מְחַכִּים הֵם בְתוֹרַם, תּוֹרִים אֲרֻכּים אֲרֻכִּים

כְּמוֹ טִיפּוֹת הַיָם הַמְּשַׁוְּעוֹת לָרוּחַ

שֶׁתִּשָּׂא אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַגַּל

שֶׁסּוֹפוֹ לָשֶׁקֶת לִזְהַב הַחוֹל,

הוּא יַעֳדָם.