פעם לפני שנים בארץ רחוקה, איש אחד בודד ומוזר, קבע את מעונו ביער החשוך,
בעמק רחב וירוק שעציו גדולים וצמרתם מגיעה אל על. דרך קבע היה האיש המוזר מהלך בגנו רחב הידיים, שפרחים פרחו בשלל צבעים, נחל פעפע וחלחל מתחת פני השטח והתפשט בין ערוגות הפרחים והירקות שגידל , הנחל עלה, התפשט, הציף ונעשה פעיל ומורגש יותר ויותר. האיש אהב מוסיקה שהייתה נשמעת למרחק רב.
בקצהו השני של העמק, בפאתי היער, חיו שני אחים שבגרו, נתבקשו על ידי אביהם לחפש משהו מעניין, שלא נשמע ולא נראה בארץ. הנערים שזה עתה סיימו את לימודיהם, נסעו לתור את העולם כדברי מצוות אביהם. נסעו לאיטליה, שם צפו בפליאה במרומיו של מגדל פיזה הנוטה על צידו ולא מט לנפול זה מאות שנים, נסעו לקולוסאום שרק חציו שרד, ליוון ורודוס, ולכל פלאי העולם אשר סיקרנו את אביהם, באמתחתם לא הביאו דבר אלא תמונות שנשתמרו בכל פינה בעולם, גם מהפירמידה הגדולה בגיזה לא הביאו דבר, אפילו אבן קטנה שיחזיק בה אביהם ויכריז "מצאתי".
בושו הנערים כי לא מצאו דבר שירתק את אביהם, הילכו בעמק הגדול בעוביו של היער, הקשיבו לטבעו של היער והצמחייה בו, השתעשעו בריצה חפוזה בינות לשיחים, ורדפו אחר חזירי בר ועופרים בני יומם שקיפצו בין רגליהם ופעו כשחיפשו את חלב אימם. המוסיקה ששמעו מהלכת מקצה היער עד קצהו, נדמה היה להם שזאת שירתו של אותו צייד מהאופרה שראו לא מזמן, בעל כובע הנוצה ששר ואחריו פיות היער רוקדות וחוזרות במקהלה על מילותיו הנושרות מפיו בהרמוניה מופלאה בצירוף של צלילים וקולות הנשמעים בעת ובעונה אחת, והם מתאימים זה לזה ונשמעים ערבים לאוזן; הקולות המופלאים באו עתה מהיער, סקרנותם של שני האחים כמעט פקעה והם הילכו ממוגנטים אחר הצלילים הנפעמים לאוזניהם. המוסיקה הַהַרְמוֹנִית הופרעה על ידי צלילים צורמניים של משהו שמעודם לא שמעו, ככל שהתקרבו לבית הבודד שחי בו האיש המוזר.
משום שצלילים מוזרים סיקרנו אותם, עד כדי כך שטיפסו על אדן חלונו של הבית, ומה נורא הפלא שנגלה מול עיניהם ונשמע לאוזניהם.
הנה מוטל לו גזר ביש מזל, אך חי עדיין, הוא קשור ברצועות לשולחנו של המנתח המוזר; בבשרו של הגזר, נעוצים שני צינורות זכוכית מלאים בחומר לבן שבתוכם עוברים חוטי חשמל, הצינורות דומים לשתי רגליים שכפותיהן קבורות בבשרו של הגזר, כאשר צובטים את צידו העבה בעזרת זוג מלקחיים מברזל, מייד נרתע הגזר מרוב כאב, הוא צווח מרוב ייסורים, קולו מבטא זעזוע אין קץ, הוא מחובר למערכת חשמלית בצורה כזו, שהשדר החשמלי של כאבו, דוחף זרוע של מנוף עדין מאד, המנוף מפעיל ראי זעיר, והראי מטיל אלומת אור על הקיר בקצה האחר של החדר, וכך – כל אימת שהגזר נאנק מייסורים, הרטט שעובר בו גורם להבזק של אור.
"כיצד הוא חושף את רגשותיו של ירק כה אטום, כמו הגזר"?! המשיכו לצפות במעשיו של האיש המוזר...
צ'אנדרה המוזר, באמצעות המוסיקה גילה לתדהמתו שגם לפת, צנונית וכרוב, מביעים רגשות, חשים ונושמים, ושומעים מוסיקה... יום אחד עלה במוחו רעיון; לאחר ששמע בגן הירק שליד ביתו קולות מוזרים, שהפריעו לו להאזין למוסיקה שכה אהב, בחפשו את מקור הזמזום והאיתותים הצפצפניים, הוברר לו שהם מגיעים מגן הירק.
"הירקות משוחחים ביניהם". החליט בינו לבין עצמו; עוד באותו יום חיבר צ'אנדרה המוזר את מכשירי המדידה הרגישים שלו אל העלים של הכרוב, הוא לא האמין למראה עיניו, הוא ניסה עוד ועוד, עלי הכרוב הגיבו בצחוק כמו צחוקם של כְּרוּבִים עם תלתלי זהב הצצים ונחבאים בין עלעליו.
דרכם של שני האחים אצה לבית אביהם לספר לו על האיש המוזר החי לבדו ביער, אך אביהם לא האמין לסיפורם של ילדיו.
"לא שומעים את הירקות, כי הם נושאים את כאבם בדומיה". נענו האחים בקול אחד.
"אם כך זה הפלא השמיני"?! תמה האב ולא הציק להם יותר בהבאת הוכחות לפלאי עולם.
