מלאך בירושלים / בלפור חקק

(מתוך: זריחה בין הזמנים, עמוד 60)  

לְאָחִי הַבְּכוֹר קורְאִים בָּרְחוֹב:

מְפַגֵּר.

קוֹרְאִים לו גַּם: מוֹנְגְלוֹאִיד.

וְהוּא שְמוֹ אֵלִי.

אֲנִי יָכוֹל לְהָעִיד.

הָיִיתִי עֵד לְיָדֶיהָ שֶל אּמִּי

שֶמָּשְחוּ תְּרוּפָה עַל עורו

וְנַפְשוֹ הָיְתָה לוֹ מָרָה מִן הַדְּרָכִים

וְהִיא מִתְפּוֹרֶרֶת מִכַּעֲסוֹ

וְהִיא מִתְפּוֹרֶרֶת לוּחַ זְכוּכִית.

 

וְאַחַר כָּךְ בְּעוֹדוֹ שוֹתֶה

כְּאֵבָיו נִסְתָּרִים

שָאֲלָה אוֹתוֹ אִמָּא לִבָּהּ דַוָּי

בְּרֶגַע שֶל שֵבֶר מְרוֹרִים:

לָמָּה  הִגַּעְתָּ אֵלַי ?

אֵיפֹה הָיִיתָ

לִפְנֵי שֶׁבָּאתָּ אֵלַי?

מִתְפּוֹרֶרֶת מִכְּאֵבָהּ שֵׁבֶר זְכוּכִית.

וְהוּא עוֹנֶה לָהּ בְּתַמְצִית החָכְמָה

הַמַּלְאָכִית

דְּבָרִים מֻפְלָאִים:

הָיִיתִי תַּחַת הַשָטִיחַ

שֶל אֱלהִים.

 

כְּרוּב סוֹכֵךְ בִּירוּשָׁלַיִם / יהושע רוזנברג

בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים שָׂמוּהוּ

  נְטָעוּהוּ כְּעֵץ בְּהַר קֹדֶשׁ

 כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן תֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו

קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם בִּסְעַפֹּתָיו.

לֹא מַיִם גִּדְּלוּהוּ לֹא תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ

מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ דְּבַשׁ וְחָלָב הֱנִיקוּהוּ

כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ הָיְתָה הוֹרָתוֹ

לֹֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר וְסַפִּיר יוֹלַדְתּו

וַאֲנִי בַיִת בְּבַיִת יַחְדָּו שָׁכֵן

רָאֲתָה עֵינִי, שָׁמְעָה אָזְנִי, וַתָּבֶן

לֹֹא שֵבֶר זְכוּכִית הָאֵם, שָׁמִיר חָזָק מִצֹּר

בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, כְּסֶלַע אֵיתָנָה, מוּצָקָה כַּיַּהֲלוֹם

כָּעֵת צוֹפֶה אֵלִי מִשְּׁחָקִים עַל אֹמַנְתּו

מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם עַל אִמּו מְנַחַמְתּו

מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם

עַל הַשָּטִיחַ הָאָדֹם של אֱלהִים