נכר ובית

מול קיפאונו של הנהר

המרעיף מחינו על האדמה הטמאה

המתגוללת בדמים.

ואתה צועד בנתיביה בכפרירי -הבוקר

מבין שאין  שם כפרה,

נרמסו טליתות הוכפשו בבוץ ובעפר

והאדמה רעדה.

ולעת ערב בחדרך הבודד למראשות הכר הזר

יכספו כסתות - ערגותיך,

כחמה לבוא השחר,

יחלפו שרעפים במצחך

על הארץ הזו

ועל מה שהשארת שם..

על המסע ההוא שחוויתי שחרץ בי צלקתו,

על ניחוח תבשילים

וחיבוק חם שיכפתר מעילך

כשתשוב מאושר

לבית שאהבת

יגע  מהנכר הקר.

12.2.09