אם לא היית מתה......

אם לא היית מתה,

הייתי באה אצלך היום,

עולה לקומה שנייה, מצלצלת בפעמון ומחכה...

שומעת את טפיפות רגליך הקטנות,

עם נעלי הבית הרכות,

מריחה אותך דרך חור המנעול,

רואה את פנייך מחייכות.

ואת פותחת הדלת ופורטת הרבה זרועות,

אני נכנסת אליך ומתרפקת בשמחה.

החדווה בעיניך כשאותי את רואה.

ושואלת תמיד אותה שאלה "מה נשמע" ?

ומיד רצה למטבח,

שופתת את קומקום הנחושת על הגז

ושואלת שוב מה שלום אמא?

וכשאני מתלוננת את עונה: זה המחלה שלה.

אנו יושבות במטבח הקטן,

רוח ירושלמית חמה נכנסת,

ריח של כביסה נקייה יוצר ריח מוזר,

ומתערבב עם ריח האוכל שלך.

אילו לא היית מתה,

הייתי באה אצלך ושמה ראשי בחיקך.

אך את מתה ולא נמצאת.

ואני עוברת דרכך כל אימת שאני במשרד,

מסתכלת על הבית שלך וחולמת שאת שם.  

אולי את עדיין שם מסתובבת בנעלי הבית שלך .

חושבת כמה  טוב היה לו לא היית מתה.               

ואני הייתי באה אצלך עכשיו.

ואני אמשיך לעבור על הכביש לתלפיות,

ולהסתכל על ביתך בית אבנים ישן,

ולדמיין שאת שם מחכה לי

אך את לא שם ואני לא אבוא אצלך

מפני שאת לא שם ולא תפתחי לי הדלת ,

כשאצלצל בפעמון, כי את מתה.