חבל קפיצה

אילו רק ידעתי.

לא ראיתי את החבל, הוא נעלם כלא היה. תנועותיה היו כל כך מהירות שזה נראה שמין כדור אור מקיף אותה, מנחה אותה מקפיצה לקפיצה. מיקי הייתה הכי טובה בכל הכיתה, פעם אחת היא קפצה 247 פעמים בלי להיפסל, בלי לקטוע את כדור האור.  כולם העריצו אותה, וידעו שביום ספורט הבא מיקי תבטיח לנו ערב סרט כיתתי. הכל היה מתוכנן לפרטי פרטים, איך שנזכה, איך שנלך, איך שאני אשב לידה, איך הנשיקה שלנו תהיה.

כן מיקי תביא לנו, תביא לי, את כל זה.

אילו רק ידעתי.

אני מכיר את מיקי מאז הגן, היא תמיד קפצה. הייתה לה צמה ארוכה שקפצה יחד איתה. מיקי גרה כמה בניינים ממני, ולפעמים היינו הולכים ביחד הביתה. מיקי הייתה גם הכי יפה בכיתה. הכל היה כבר מתוכנן לי בתוך הראש. סיפרתי אפילו לאמא, שאחר כך נברה שעות בספר טלפונים בשביל לדבר עם אמא של מיקי ולהזמין אותה אלינו. אמא לא מצאה מספר, כנראה שלמיקי אין טלפון. אולי בגלל זה היא הייתה כל כך טובה בקפיצה, צלצולים לא הסיחו את דעתה.

אילו רק ידעתי.

התכוונתי לשבת ליד מיקי בכיתה, אבל נועם תפס לי את הכיסא. כאילו שיש לו סיכוי איתה, כאילו שמישהי תסתכל מעבר לשומה השעירה שיש לו על המצח. בתחילת השנה הצעתי לנועם שוחד של ממתקים, אפילו הסברתי לו את כל עניין השומה, שומה שכנראה הופכת את נועם לחמדן, כי לא הצלחתי לקנות את ליבו. אז התיישבתי שורה מאחורי מיקי. אף פעם לא ראיתי את מיקי רושמת דברים, היא בטח חשבה רק על קפיצות, ובגלל שהיא הכי טובה בכיתה, המורים אף פעם לא הכשילו אותה.

אילו רק ידעתי.

איכשהו זה נראה שמיקי הצליחה להזיז את החבל מהר יותר, כאילו הוא מעבר למהירות האור, מעבר לזמן שלנו. לא היה דבר חוץ מכדור אור, לא מיקי, לא אני, כולנו פשוט עמדנו ובהינו בשלמות שלא נשברת, בתנועות שלא נקטעות. מיקי הייתה הכי טובה בכל בית הספר. בכל הפסקה היינו נאספים מול מיקי, מעודדים אותה ועוזרים לה לשבור שיאים. לא ראיתי את מיקי מדברת עם אף אחד. זה בטח כי כל מה שהיא רוצה לדבר עליו זה קפיצות, אבל אין איש שמבין בזה כמוה. לפעמים אני גם קפצתי, אבל אני אף פעם לא הייתי טוב מספיק, לא ידעתי הכל בשביל לדבר עם מיקי.

אילו רק ידעתי.

ליום ספורט מיקי לא הגיעה. אף אחד לא הבין איך היא יכולה ככה לשבור ללבות של כיתה שלמה. רק אני חשבתי שבטח נקרע לה החבל או משהו נורא כזה. הבנתי אותה, היא בטח פחדה שלא תוכל להיות הכי טובה בעיר עם חבל אחר. לא ניצחנו, הכיתה המקבילה קיבלה את הסרט, מישהו אחר קיבל את הנשיקה. במשך כל אותו שבוע מיקי לא הגיעה לכיתה. כולם חשבו שהיא בטח מתביישת להראות את פנייה.

אילו רק ידענו.

בוקר אחד מצאו את החבל, וגם את מיקי. מצאו אותם ביחד, בגינה של הבניין שלה, זה שכל כך קרוב לשלי. מיקי כבר לא יצרה כדורי אור, ואני כבר יכולתי לראות את החבל. מסתבר שהוא היה ורוד עם כתמים ירוקים ואדומים. למרות שנראה לי שהאדומים לא היו שם כל הזמן. הביאו לנו כל מיני אנשים בחליפות לכיתה, הם דיברו על רגשות, התמודדות, כאב ומוות. לאף אחד לא הפריע שהם שם, כי איכשהו הם תמיד הגיעו דווקא בשיעורי מתמטיקה.

בהפסקות משחקים בכדור, אין בכלל חבלים באזור, זה נראה שכולם, חוץ ממני, שכחו את כדורי האור.

כתבו את השם של מיקי על איזשהו קיר ואמא עזרה לי לבחור פרחים לשים לידו.