הסנה הבוער—חלק ב'—כתב , אלי פרץ
זמזום מנועי המטוס, העיר את דבי משנתה, נראה לה מוזר שמטוס ההספקה יופיע שוב , לאחר שיום לפני כן סיפק את כל הנחוץ. שעת בוקר הייתה, פה ושם שמעה קולות של עולם מתעורר, החליטה לרדת לרחוץ בנהר. כיסתה את ג'ני וג'פרי , ששכבו חבוקים במיטה המשפחתית ויצאה עם מגבת על כתפה.
סקרנית מה פשר הזמזום ששמעה, הפנתה את מבטה לרקיע ובמטוס החג סביב העיירה. עקבה אחריו ,ולרגע נעלם, ושוב הופיע כשהוא בדרכו לנחיתה,תוך שהיא מבחינה בכתובית על צידו, 'אייר פורס ארה"ב' ובהמשך התנוסס דגלה של ארה"ב.
בינתיים התאספו עוד משכימי קום ואולי גם מסקרנות, עמדו ובהו אל עבר הנקודה בה נעלם המטוס מעבר לצמרות העצים. לפתע הבהילו אותה דבריו של הכומר מליל אמש, 'וכשהשחר יעלה יבער היום'. "מקווה שזו לא אמירה נבואית" , חשבה לעצמה.
בדריכות, השיטה מבטה בואן הלבן שקרב אל מרכז העיירה, כשמאחוריו היתמר ענן אבק, מאט את נסיעתו, חג מסביב ונעצר חרש במנוע דומם, במרחק מה ממנה. דלתות הואן נפתחות והנוסעים החלו לרדת, גבר, ועוד גבר, ואז היא ירדה. תחילה לא זיהתה אותה, התספורת הקצרה ואולי גם הגוון השתנה. גם התלבושת, כבר לא באותו ג'ינס עם החולצה המשובצת הקשורה מעל טבורה וחושפת את בטנה. החצאית בצבע חום בהיר, הצמודה לגופה והמכסה את ברכיה, חולצה לבנה ועליה ז'קט בצבע החצאית. עיניה השחורות ושתמיד מחייכות, הן שהסגירו אותה, נאנסי.
לפתע הציפו אותה כל זיכרונות הילדות, הדילוגים במדרגות הנעות לאנדר גראונד , המעבר מרכבת לרכבת ללא יעד מוגדר,הצחוקים עד אפיסת כוחות ובמיוחד שיחות הנפש על הספסל בפארק עד השעות הקטנות של הלילה. למרות השעות הארוכות שבהן בילו יחד, מצאה נאנסי זמן לכהן כיושבת ראש מועצת התלמידים בבית הספר, חברה בועדת תרבות ובמיוחד כותבת , החומר שכתבה כיכב בעלון בית הספר וגם בעיתון המקומי.
חיוך של אושר הציף את פני דבי, עומדות זו מול זו ,בוחנות, זו בחיוך וזו בעיניים פקוחות וגבותיה מורמות, מופתעת.
"דבי?!"
"או, נאנסי"
"מה את עושה פה ?" שואלת דבי לאחר הפוגה בחיבוקים ובנשיקות.
"התלוויתי כעיתונאית לחבר הקונגרס, ליאו ראיין, זה עם השיער הכסוף" והצביעה על גבר לבוש חליפה אפורה ונראה בסוף שנות הארבעים שלו, "באנו לסקר ולבדוק את מצב העניינים בעיירה, הכל בסדר, דבי?"
"כמובן, הכול נהדר, נאנסי, זוהי הארץ המובטחת" חשבה מעט והוסיפה "גן עדן עלי אדמות".
"אני שמחה לשמוע, תסלחי לי אבל אני חייבת לחזור לפמליה".
בינתיים התאסף קהל סביב חבר הקונגרס, הצלמים עבדו במרץ, צילמו את חברי הקהילה, את המבנים מסביב ואפילו נכנסו לתוך המבנים וצילמו את שיגרת חייהם. צלמי הוידיאו צילמו את חבר הקונגרס שואל את התושבים על תנאי החיים במקום. ולמרות שכולם הצהירו שטוב להם והם חיים באוטופיה, גן עדן עלי אדמות, למרות זאת,הצטברו בידו מספר פתקים של חברי הקהילה, המביע את רצונו לפרוש. במטוס היה מספיק מקום אפילו למאתיים איש , וסה"כ מנו המבקשים לפרוש כעשרים בלבד, החליט להישאר בעירה עד שעות הערב והמשיך לראיין עוד ועוד.
ג'פרי ניגש אל דבי , הניח את זרועו על כתפה ובלחישה הביע את רצונו לפרוש ולחזור עם חבר הקונגרס.
"השתגעת ? אני לא עוזבת ."
דבי , אחרי מה שקרה אתמול , אני לא נשאר רגע אחד במקום הארור הזה, אני עוזב איתך או בלעדייך , מה שבטוח ג'ני עוזבת איתי ."
"אתה לא לוקח אותה , היא נשארת כאן"
הביט בה בזעם תוך שנטש את המקום לעבר מבנה המגורים, אסף מעט ממיטלטליו ויצא לחפש את ג'ני. מצא אותה בגן המשחקים משחקת עם חבריה. ניגש אליה, אחז בידה תוך שהוא כורע על ברכיו , אימץ אותה לגופו .
"ג'ני , אנחנו נוסעים לסבה וסבתה. " הביט מעבר לכתפייה של ביתו והבחין בדבי קרבה אליהם.
"ג'ף, בבקשה, תישאר איתנו" כורעת גם היא על ברכיה "בבקשה, נישאר משפחה מאוחדת" דמעות עמדו בעיניה.
"דבי , אל תקשי עליי , אני אוהב אותך, אני עושה את הצעד הזה רק מדאגה לך ולג'ני, במקום הזה אין עתיד, אנו צועדים לקראת האבדון. "
הביט בעיניה והבין שאין טעם לדבר על ליבה, היא גמרה אומר להישאר בכל מחיר. קם על רגליו, הושיט את ידו לג'ני.
"בואי ג'ני ,נלך שנינו לסבה וסבתה"
"אני רוצה להישאר עם אימא" אמרה בקול בכייני ונצמדה לשמלתה.
במבט עצוב הביט באשתו ובביתו השולחות אליו מבטים מתחננים רוויים בדמעות, אך בליבו גמלה ההחלטה , לנטוש את המקום ויהי מה, והחל צועד לעבר ההתכנסות הצפופה מסביב לחבר הקונגרס.
הגיעה השעה להיפרד, נפנוף ידיים של העיתונאים לחברי הקהילה הנשארים, "היו שלום" קרא חבר הקונגרס, ונפנף ידו לעבר המתגודדים ופנה לעלות לואן. מאי שם הופיעה משאית והמבקשים לפרוש החלו לטפס עליה, גם ג'פרי היה על המשאית כשלפתע החלו נוהרים, עשרות מחברי הכת, עוד ועד פורשים, נאנסי סקרה את האנשים המטפסים על המשאית, אך לא הבחינה בדבי , חבריה האיצו בה לעלות לואן, שוב העבירה מבט סביב וטיפסה לרכב תוך כדי נסיעתו.
מאי שם הופיע לפתע הכומר, כולו נרעש וקרא אל הפורשים לרדת מהמשאית.
"אתם לא יכולים לעשות לי את זה , אתם האנשים שלי , אנה חיזרו" , אך לא היה אל מי לדבר, עשרות חברי הקהילה הצטופפו במשאית תוך שהיא נוסעת בעקבות הואן לעבר המטוס.
כשהגיעו למטוס ירדו והחלו לצעוד רגלי לכבש המטוס יחד עם חבר הקונגרס ופמלייתו , לפתע נעצר טרקטור עם עגלה לצד הפורשים, מהעגלה קפצו מספר חמושים ברובים אוטומטיים והחלו מרססים , גם את הפורשים וגם את חבר הקונגרס ופמלייתו. נאנסי עמדה המומה כשפילח את ליבה צרור ארוך , ונזכרת בגן העדן של דבי .
דבי שמעה את הקולות, הביטה אל העצים שהסתירו את הדרמה שהתחוללה ליד המטוס . מודאגת לגורלו של ג'פרי ושל נאנסי , התחילה מתקדמת לעבר מסלול הנחיתה כשברקע נשמעה בקריזה , קריאה לכל חברי הקהילה להתאסף אל מתחת לסככה במרכז העיירה. חזרה על עקבותיה, אספה את ג'ני וכמי שקפאה שד , צעדה לעבר הסככה.
הכומר עמד במרכז וחיכה שכולם יתפסו את מקומם. דבי וג'ני נעמדו מחוץ לסככה, מתחת לכיפת השמיים. וכשצאן מרעיתו ,כך נהג לכנותם, עמד וחיכה למוצא פיו, החל מדבר.
"היום אנחנו ניצבים על פרשת דרכים, דרכה של העיירה האהובה שלנו, הגיעה לסופה. " רחש של אי שביעות רצון נשמע בקהל, אך היסה אותם בהרמת יד "חבר הקונגרס ליאו ריין הומת וגם לעיתונאים שהצטרפו אליו, אותו גורל. " נשימתה של דבי נעצרה ובדמיונה ראתה את עיניו של ג'פרי המתחננות ואת עיניה של נאנסי המחייכות. "אנחנו במצב בלתי אפשרי" המשיך הכומר "מחר יגיע הצבא הפדראלי ויהרוג את כולנו ויתעלל בילדינו" הושלך שקט בקהל, ההפסקה בדבריו התארכה, המתין לבדוק כיצד משפיעים דבריו על הקהל. "וכמובן, אנחנו לא נרשה זאת" הפעם עבר רחש של הסכמה בקהל "כשהצבא יגיע, יגלה שלקחנו את גן העדן שהקמנו פה, יחד עם נשמותינו ועלינו השמיימה" לקח לדבי זמן מה עד שהבינה למה דבריו מכוונות, הביטה בג'ני ובראשים המהנהנים מסביבה, "אנחנו נבצע התאבדות מהפכנית שתהווה אות ולמופת לעולם כולו, וכולנו ניזכר לעולמי עד כמי שזרע את זרע האמת בעולם של מטה" מרים את ידו הימנית שהחזיקה את ספר התנ"ך וקרא בקול רם "ה ל ל ו י ה " ואחריו החרה כול הקהל בקול אחד "ה ל ל ו י ה" .ובסדר מופתי עוברים תשע מאות ותשעה , גברים, נשים וטף, על פני חבית גדושה עסיס מתוק מהול ציאניד.
צינה אחזה בה עת שרוח עזה נופפה את שיערה, הביטה בג'ני וכשמבטה עובר ברפרוף על פני הנוכחים, מחליטה שאין מנוס, וכאילו מפנה את שאלת השאלות ליושב במרומים, מרימה את ראשה לרקיע ועוקבת אחר העבים השטים ומתערבלים ברוח שיגיונית מפתיעה המדהירה עננים כעדר בופלו השועט כסומא אלי תהום. והבזק ברק פוגע בפעמון הכנסייה עת שעולה באש כסנה הבוער שאוכל עד תומו.
