כעץ השדה הייתי

עיתים אני ערבה בוכייה.

חוט עצבת משוך בין בדי,

חלומות נוגים נמשכים מעלעלי

ומרבד -שלכת לרגלי שורשי.

ויש ואנכי צפצפה ביישנית

נוצרת חלום, מעטה מסתורין

מוצפן  בעלוותי

ציפורי- מאוויים,בדי כחנית

נטועה ושורשית באדמותי.

יש ימים בם אני אלון או אלה

ניצבת בטוחה ברגלי לקרקע

מסוככת בנופי נחושה ואיתנה

בלוטי- עצי אומרים שירה

מחייכים תדיר  לשמש העולה

ובימים בם עץ שקד בי המה

פורחים בי פרחי הגעגוע

בניחוח לבנונית זכה,

לאורך גזעי הדל וענפי

 עולים כציצים וניצנים המה,