רביד

עלה אלי חרב,

גש וגע בדמי ימיי,

נדרשתי אל הטבח

בנקיון כפיי.

שא אליי עיניך,

דל ורש בחצרותיי,

נתבקשתי לכחד

ולהבריח דלתותיי.

וזכרתי את פניה.

וחלמתי את ביתה.

וידעתי משאלותיה,

וכל המוצאות אותה.

שלח מעליי הקלס,

הס ודע כי בדרכיי

נפרמתי כחוטי אלוה

בנבכי שקריי.

זכור נא כי אותך ביקשתי.

זכור נא כי עולי ניתק.

זכור כי נחסמה הדרך

וחדרי כוסה אבק.

ופניתי מדרכיה.

ומליבי נשתכח קולה.

אך סליחתי נותרה בוערת

כרביד על צווארה.