סדר נחמד, הספר יוצא, אך לא מצליחה להיות שמחה

עכשיו אני מרגישה כמו כפויית טובה. החלום שלי מתגשם. זהו, הכל נהדר. אז למה בא לי לבכות?

נתחיל בסדר. היה סדר ממש נחמד.מאיה היתה הכי מקסימה שאפשר ופשוט נסיכה אמיתית. שרה, צחקדה, שיחקה והיתה פשוט הכי מקסימה שאפשר. כולה בת שנתיים וחמישה חודשים ופשוט גברת כזאת. כמה שאני אוהבת אותה. גם בני דודיה (האחיינים של גיסי) היו נחמדים ובת דודתה, התינוקת, מקסימה. בכלל כולם היו נחמדים והיה סדר ממש נחמד, שקצת לצערי, נמשך עד הארוחה ואז הפסקנו לקרוא את האגדה.

עד כאן הכל טוב, יפה וטעים, אבל אז דברים קצת התדרדרו. לא יודעת, איך זה קרב, אך פתאום ראיתי את כל הילדים והזוגות מהמאושרים ובכלל את המשפחה וחשתי צביטה בלב. אני גם רוצה. אני כל-כך רוצה את כל זה. בעל וילדים, להיות עם משפחתי. האם כל חיי אצטרף למשפחה כמו הדודה הרווקה של מאיה? האם אף פעם לא תהיה לי משפחה משלי? פתאום כל הספר, שכה התלהבתי ממנו, קטן לממדים שוליים והידיעה שלא יהיה לי משפחה זעקה בראשי. טכנית זה אפשרי, אך גם מלבד העובדה שעדיין לא מצאתי את נסיך חלומותי, ידעתי שלא יהיה לי קל, לפחות עד שימצא פיתרון למחלתי.

 

----  הערת ביניים קטנה: החלטתי לפתוח ולנהל פורום לחולים במחלות גנטיות ומשפחותיהן, הפורום מיועד לתמיכה בעיקר, אך אחת ממטרותי להגדיל את המודעות למחלה -> יחקרו יותר -> יהיה פיתרון -> אהיה בריאה.

לא ברור עוד באיזה פורטל, אך כנראה יהיה בפורטל דוקטורס. -----

 

וחזרה לאתמול בערב. לאחר הסדר, שסך הכל באמת היה נחמד, התחלתי להרגיש רע פיזית. יכול להיות כתוצאה מהדכדוך הקל שתפסתי. בכל מקרה החלו לי בחילות וכבר ידעתי שיהיה לי סיוט בלילה, ואינני מדברת על חלום בלהות. לי יש די בעיה עם הלילות, מודה, הרבה מידי פעמים חשתי רע בהן ומכך כל לילה יש לי חששות. משהו פסיכולוגי, כנראה.  חוששת שלא ארדם, שלא ארגיש טוב, שיהיה לי רע. והלילה לא "אכזב" אותי - בקושי ישנתי. היו לי בחילות, כאבי גב, חם וקר לסירוגין והתעוררתי המון לשירותים.... בקיצר הרגשתי ממש רע ואת תסמיני המחלה בשיאן. למה זה קורה לי? לא יודעת. רק יודעת שזה הצניח את מצב רוחי לאפס. מהר, מהר, לפני שאכנס ממש לדיכי וגם אתכם אכניס - יש לי כבר 708 רכישות לספרי. חברה אחת, רוכשת 160 עותקים לכל עובדיה

נו, חייבת לסיים בחיוך, לא?