ההתחלה 2

עוד שורה ועוד שורה שזורה אחת בשניה יחד יוצרת שיר נהדר, יפה אך עצוב וכואב נורא.

מקוננת אני, בוכה ליבי, אך אינני זוכרת בעצמי למה או על מי.  עוד שורה ועוד שורה. היד לא נחה מזריחה עד החמה.

האחיות משבחות, הרופא אומר שזו גם דרך נהדרת למצוא את העבר.

אך אני יודעת שזה איננו המצב כלל. זהו דבר טבעי עבורי, מרגישה זאת בכל עצם בגופי. הכתיבה היא חלק ממני, הנושא הוא לא החשוב.  זקוקה לה אני כמו אדם הצמא למים אחרי הליכה במדבר. חלומות מהעבר פוקדים אותי, מפרים את שלוותי. ושירי הם ההוכחה שלא משנה מה, מה שקרה לא נמחק, לא עבר, לא עזב אותי. אינני זוכרת אך אני יודעת שהשלווה השקרית שאני מרגישה עכשיו לא תמשך עוד זמן רב. מנסה להחזיק בה בכל כוחי, אך מרגישה איך אם כל יום שעובר מתרחקת היא ממני.

עוד קצת, עוד טיפה. ואז תגיע אתה. גורל הוא דבר מצחיק נורא. תאמין, תתעלם, תנסה להעלם, אך מה שיקרה, תמיד תראה שתמצא דרכך עבורך חזרה. חזרה למקום שבו אתה אמור להמצא. גם אם זה מעט באיחור, וגם אם זה לא בידיוק נכון, אתה תמיד תחזור לאותה הדרך, שמלידה נבחרה עבורך.