המכתב

אני מניחה שלהתבגר משמעותו לחוות דברים , להתאהב , להפגע,וללמוד מהטעויות שעשינו.

זה קשה וזה כואב, וזה מצריך אומץ . זה מצריך את הכח להיפתח ולהגיד את מה שבאמת מרגישים.

היה לי ידיד, שהתאהבתי בו למרות שלא הבנתי זאת בזמנו, הוא היה האדם הכי קרוב אליי, זה שהייתי מתקשרת אליו עם כל שטות, כשהייתי שמחה, וכשהייתי עצובה. לא רציתי אהבה , לא ביקשתי אותה, לא הרגשתי בודדה, או שככה חשבתי בזמנו, הייתי מרוצה מהמצב, מאיך שהוא היה.

ואחרי זמן מה התחלתי לצאת עם מישהו אחר. לא אהבתי אותו, אך הייתי איתו, ידעתי שהוא לא האחד, אבל עדין הייתי איתו, ואחרי זמן מה התחלתי להבין, שמה שאני עושה זה לא הדבר הנכון, אך הייתי עדין צעירה מידי, ולא הבנתי מה באמת אני רוצה. במבט לאחור אני חושבת שהוא אהב אותי, לפחות בהתחלה, אך עם הזמן, האהבה שלו אליי, עברה. ונפרדנו....בלשון הפשוטה.

לא הרבה אחריו, התחלתי לצאת עם אחר, למרות שכבר הבנתי, שאני מאוהבת בידיד, אך לא יכולתי להודות בכך, ולא ידעתי איך לשנות את המצב. הקשר שלי עם הידיד, הלך והתרופף, והבנתי, שלמרות שמקודם דיברנו כל יום, היינו זרים, ואת הרגשות שלי לא הצלחתי להעביר אליו, ולא יכולתי להגיד לו במילים. ובסוף הקשר בינינו נותק לגמרי. כל הזמן ההוא חיפשתי לו תחליף, חיפשתי את מה שהיה לי איתו, חיפשתי אהבה, אהבה והבנה. רק מ2 הצדדים.

בסוף נפרדנו גם אם ה2. אחריו החלטתי, שאני צריכה זמן לעצמי. להבין מה באמת אני רוצה.  

אחרי כשנה פגשתי מישהו אחר, ואם הזמן התקרבנו, ומהר מאוד הבנתי, שכמו בפעם ה1, גם בו התאהבתי, ומהידיד ההוא שכחתי. הם מאוד דומים, רק קצת שונים. וכמו עם ה1. גם לו, לא יכולתי להגיד את מה שאני באמת מרגישה, וככה המשכנו לדבר, להיות קרובים, אך באותו הזמן גם רחוקים. ועכשיו הגיע מישהו חדש, שיכול להתפתח איתו משהו, את המשהו שאני רוצה- אהבה.

רק עכשיו אני מבינה, שאני לא יכולה להמשיך ככה. שאני חוזרת על אותן הטעויות, שעשיתי בפעם ה1. אני לא יכולה, להמשיך להחזיק אותך קרוב, לחפש לך תחליף, להיות איתו, בזמן שלא סיימתי באמת איתך. הרבה פעמים חשבתי לסיים את היחסים בינינו. אך לא יכולתי. אני לא מבינה אותך,את הרגשות שלך. אנחנו מדברים כל יום, צוחקים ועושים שטויות, אך האים אנחנו באמת קרובים? אני לא יודעת. אני לא יודעת איך עוברים הלאה משלב הידידים. אני אישה של גבר אחד, וכל התקוות שלי מונחות במקום אחד. אבל אני כבר לא מאוהבת בך, ואני רוצה להמשיך הלאה, ועכשיו אני מבינה, שאני עושה את אותו הדבר שעשיתי אז, אז כדי לא לחזור על אותה הטעות, כדי באמת להתבגר ולהתגבר, כדי לקבל את מה שאני רוצה, ולמצוא את מה שאני רוצה. רושמת אני את זה לך. את האומץ להגיד בפנים, אין לי מבפנים. ולמרות שככה זה בריחה מצידי, זו הדרך היחידה שידועה לי. אני לא יודעת לאן מכאן ממשיכים, והאים נוכל להישאר ידידים, אבל אני לא רוצה להיתקע יותר בעבר.  ואני מקווה שתבין, ושתסלח. או לפחות שאותי לא תשנא על כך , שכך פועלת אני. כידיד אתה באמת חסר תחליף, והזמן שבילינו יחד, חשוב לי. אבל אני צריכה להתחיל להתקדם הלאה. ולהפסיק לברוח, מהעבר ומעצמי, ומהרגשות שלי. ולמרות שאני לא מספיק חזקה להתמודד איתם עם כל הכח, אני מניחה שזהו הצעד ה1. אני לא הולכת לחפש יותר תחליפים, לא ל1 ולא לך.  ולכן אני צריכה להיות איתך כנה. בעבר באמת אהבתי אותך.  והייתי מתוסכלת, קינאתי, בכיתי, אך להגיד כלום לא העזתי. ואני יודעת שכל זה כנראה בא לך  בהפתעה, ועל כך אני מתנצלת, אבל כזאת אני, ולשנות את זה בי, אני לא מסוגלת. לכן, אני רוצה שתקרא את מה שכתבתי, ותחשוב על מה "שאמרתי". ותגיד לי גם את האמת, את האמת שלך על מה שקרה וקורה ביני ובינך. זו האמת שלי... בקצרה. אי אפשר לכתוב הכל... אבל אני חושבת שזה מספיק כדי שתבין. ומכאן והלאה מה יקרה... את זה לנחש אני לא יכולה.... אז אני מניחה שעכשיו הכדור הוא בצד שלך....^_^.