דף5. תקיפה

השעה היתה רבע לארבע אחרי הצהריים ונעמי נשארה לבד. לאחר שגיא יצא לעיסוקיו התפנתה נעמי לקבלת המטופל החדש שלה - אדון יואל קנדרינוס.
נעמי חשבה לעצמה מעט בהתרגשות שאדם עשיר כמו קנדרינוס בודאי יהיה בעל סטנדרטים גבוהים יותר ממה שהבריכה הציעה, ולכן התחילה לסדר ולנקות את המקום. לאחר כמה דקות אמרה לעצמה" זה המקום שלי, אני מציגה אותו לכל המטופלים שלי באותה צורה ואם אני אתחיל לשנות את ההופעה של המקום לכל אחד אני בעצם מראה שאני נבוכה מן המקום והבריכה כביכול אינה ברמה מספקת."
"אני אפסיק את זה עכשיו קנדריוס יקבל את המקום כמו כולם."
נעמי הסמיקה קלות בהבינה שהיא משנה את התנהגותה בגלל איש עשיר, משהו שיא תמיד נמנעה ממנו "כל האנשים שווים בבריכה כולם מטופלים שלי." שכנעה את עצמה שוב ושוב.
לאחר כעשר דקות נשמעה מהלומה חזקה על דלת הכניסה לא ממש נקישה אלא יותר כמו חבטה.נעמי הלכה לעבר הדלת בכד לראות אולי קנדרינוס הגיע ואולי הוא נחבט מבלי לשים לב.
בעודה מתקרבת לדלת ראתה צללים זזים במהירות דרך החריץ הקיים בין הדלת לרצפה. "זה בטח שליח שהביא חומרים למכונות " חשבה לעצמה.
"תניח אותם בצד אני כבר חותמת לך על המשלוח" קראה בעודה ניגשת לדלת.
ברגע שנגעה בידית הדלת שמעה נעמי חירחור עמום כאילו מישהו נוחר, נעמי שלחה יד לפתוח את הדלת סובבה את הידית וניסתה לדחוף את הדלת, הדלת לא זזה, משהו נשען על הדלת מהצד השני והפריעה לה להפתח. באותו הרגע שמעה את הדלת החיצוניל הפונה לרחות נפתחת במהירות וצליל של צעדים ממהרים עד כמעט ריצה מתרחקים.
באותו רגע נדרכה נעמי וחשבה לעצמה אולי זה היה פורץ שלא ידע לאן הוא נכנס. ואז הפסיק החירחור והפף לנשימה מואצת.
נעמי דחפה את הדלת בכל כוחה עד שלבסוף הצליחה לפתוח חריץ מספיק בשביל לעבור דרכו ולראות מה קורה מעברה השני.
מה שראתה גרם לה לעצור את נשימתה מיד.
על הרצפה היה שכוב גבר גבוהה נראה כבן ארבעים לבוש בבגדים יקרים ובידו תיק פתוח שממנו נשפכו מגבת ובגד ים.
מיד הבינה שזהו אדון קנדרינוס 'אבל מה הוא עושה על הרצפה' חשבה לעצמה אולי קיבף התקף לב? באותו הרגע ראתה נוזל אדום על הרצפה מתחת לאיש והיא קפאה במקומה- דם!! דמו של מר קנדרינוס נזל לאורך הרצפה לכיוון חור הניקוז שהיה ברצפה. נעמי ראתה את מקור הדימום שני חורים בבטן התחתונה. נעמי נתקפה בחילה אבל מיד הניעה את ראשה מהמחזה הנורא והתחילה להגיש עזרה ראשונה.
מיד בדקה את הדופק והרגישה דופק רדוד מאוד אך קיים. הדבר היחיד שיכלה לעזור היה להזמין אמבולנס ולנסות ללחוץ על הפצע בכדי למנוע דימום נוסף.
בעודה ממתינה לעזרה שתגיע חייגה נעמי מהנייד שלה לגיא "אני רואה שאת לא יכולה בלעדיי אפילו חצי שעה..." ענה גיא מיד" תשתוק ותגיע הנה מיד יש לנו בעיה רצינית מר קנדרינוס נדקר אני חושבת" בשניה עבר גיא ממצב מבודח לרצינות גמורה כמי שמוכן לפעולה מידיית " אני מגיע מייד" אמר וניתק.
גיא הגיע כעשר דקות לאחר מכן, האמבולנס כבר הגיע והפראמדיקים עסקו בייצוב הפצוע ושליחתו לבית החולים. ניידת משטרה חנתה בחוץ ובתוך הבניין היו שני שוטרים גובים הצהרה מנעמי שבנתיים עברה את מצב הדריכות שלה וכעת התחילה להשיר את ארשת הגבורה שלה. ברגע שראתה את גיא נשמה לרווחה שהנה יש מישהו לצדה, נעמי כרכה את זרועותיה סביב גיא והודתה לו שהגיע כל כך מהר.
גיא נתן לנעמי לסדר את נשימתה כמה דקות ובעודו מחבק אותה שאל -
" את בסדר לא נפגעת?"
"לא אני לא נפגעתי אבל אדון קנדרינוס כמעט מת ואני לא ראיתי מי עשה זאת. "
"את לא אשמה את עשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות בזכותך הוא עדיין בחיים. אני חושב שפעלת מצויין את גיבורה."
"אם זה מה שצריך לעבור בכדי להיות גיבורה אז אני לא מעונינת" אמרה נעמי בקול נעלם.
"אנחנו צריכים להמשיך את גביית העדות גבירתי." אמר אחד השוטרים בנימוס "ככל שנקדים לרשום את כל הפרטים נוכל להתחיל את החקירה של הפשע הזה מהר יותר."
נעמי חזרה לשוטרים מגובה בתמיכתו המוראלית של גיא ולאחר כ רבע שעה של אימות נתונים שוחררה.
"אנחנו נאלץ לסגור את המקום ליום יומיים ברשותכם. אנחנו חייבים לנהל כאן את החקירה זוהי זירת פשע כעת."
"טוב טוב אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעבוד כאן מחר, מעמסה רגשית גדולה מדי." הסביר גיא ונפנה לעזור לנעמי לסדר את ציוד הבריכה ולכסות את המים.
"אני חייבת לחזור לפטר כבר נהיה מאוחר מדי הביבייסיטר צריכה ללכת עוד מעט"
"אל תדאגי נגיע לביתך מיד ונשחרר אותה לדרכה אני אסיע אותך." אמר גיא
"תודה לך " ענתה
"מעניין אותי למה ינסו להרוג אדם זה דווקא בכניסה בבריכה " תהה גיא כאשר היו במכונית "זה לא נראה כמו שוד הרי השוטרים אמרו שהארנק היה מונח בתוך התיק והתיק היה פתוח לרווחה. למי שעשה את זה היו בערך חמש דקות מהרגע שפגע בקנדרינוס עד שאת ניסית לפתוח את הדלת."
"משהו כאן לא מסתדר לי הגיונית."
"לא ממש אכפת לי כרגע כל זה אני רק רוצה לחזור לפטר לחבק אותו ולא לעזוב אותו."
"אנחנו מיד מגיעים, הנה הכניסה לחניה שלך רוצי פנימה אני כבר אביא את כל הדברים שלך"
ברגע שנעמי פתחה את הדלת הסתער פטר עליה בשמחה "אמא התגעגתי אליך" אמר בעודו מחבק את אימו בחיבוק אוהב.
באותו הרגע פרצה נעמי בבכי חסר מעצורים אשר נמשך כעשר דקות בעודה מחבקת את בנה. פטר לא הבין מה עשה רע שגרם לאמו לבכות ככה אז הוא הצטרף לבכי ביבבות קטועות . גיא אשר ראה הכל מהצד נחפז החוצה בעוד דמעות חונקות את גרונו ועיניו, וזאת בכדי להסתיר את דמעותיו.
"אמא למה את בוכה את לא שמחה לראות אותי??" שאל פטר בתמהון בעודו מיבב.
"אין דבר בעולם שאני שמחה לראות יותר ממך. אוצר יקר שלי" ואמרה ונשקה לו על מצחו.
"פשוט היה לי יום מאוד קשה בעבודה, אז גיא החזיר אותי הביתה ."