שירים

שתיקת הורדים

 
 ורדים כפופים מכאב, והטל, לוחש אל הלב: "עוד מעט תפציר בנו הקשת שירים של תקווה".

הרים וחולות,
עיניים קטנות.
נוצצות שתיהן יחד כמו זוג זרקורים,
כבר שנים לא ידעה היא מהו ורד אמיתי.
והנה הוא מטר תקוות השלום.
 
גשם שטוף מלאכים ירד הבוקר בשממה,
הנה הוא, שוב אותו המלאך מן המעשייה.
עיניים תכולות לו כענן לפני היורה,
ושפתיים רכות לו כניצן רדום שליו.
רוח פסגות באוויר,
ויחל לו מעגל של כשפים.
 
מילים כבר לא נאמרות.
רק המחשבה לוחשת בניהם.
לוחשת, מכשפת ו.. סטופ.
תחושות נספות,
ננצרות.
 
היא והוא..
הוא והיא,
שתיקת הורדים,
פסגות ושחקים.
כבר לא חולמת איך היה פעם,
תמימה תמיד תשאר.
 
צבעי החיים הם אדום ולבן שחור וסגול,
מראים את פניהם בחשיכה ולוחשים סודות מתוקים...
זוהי הרמוניה ממוחזרת,
הכישוף פג ביורה.
 
כל הזכויות שמורות 2009 ©

תגובות