וְיֶשְׁנוֹ הַכַּעַס ...

הזקן והים?

<לב> לא, חמודה. >

וואו רבקתי היקרה,

אני יודעת בדיוק  את שכתבת

אני יודעת את הכעס הזה.

אספר לך משהו אישי,

כשמוקי נפל, כששאלו אותי איך אני

התגובה הראשונה שלי הייתה -

אני כועסת. כועסת על שהלך ככה והשאיר אותי לבד.

לבד להתמודד עם ההורים ועם עצמי.

ולא הבינו אותי, ושוב שאלו אותי,

ושוב אמרתי: כן אני כועסת עליו שהלך...

ובתוך הכעס הזה רבקתי היקרה שלי,

בתוכו צץ לו חיבוק שאני שולחת אליך

וגם אהבה, אהבה גדולה שאני אוהבת אותך.

נורית שלך.

וכשהוא אמיתי הוא בלתי חדיר.....

כְּשֶׁהַכַּעַס מִתְגַּבֵּר
וְלֹא נוֹתֵן מָנוֹחַ
פּוֹעֲלִים אָז מֵהַבֶּטֶן
וְלֹא עִם הָרֹאשׁ
וּמֵהַמַּצָּב הַזֶּה
הָעָם צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ.

תודה רבקה יקרה על השיר המתייחס לכעס הנורא שלא נותן מנוח מאז ה-7 באוקטובר ומה שקרה לנו כאן מאז לא נראה שפועלים עם הראש.

גם התמונות מעצימות את השיר.

לילה שקט ורגוע 

שמוליק

זה טיבו של הכעס. מוצק שכזה, ללא מדלל והוא מנחה אותנו. זו היד המכוונת כשהוא מתחולל ובוער בנו.  

מרכיב חזק הוא