נעורים שאינם

שקט הקרב, דמם,

קול הירי נדם,

רק החול ותכול הרקיע

שיחקו משחקם, עם

נטפי הדם.

נותר הוא בינם פצוע,

לא גנח,

לא נאנח

רק פניו צרובות מאש.

זהוב שערו בזהוב החולות,

ומבט עיניו הכחול,

נישא אל תכלת אל על,

כאשר הדם שקלח מפצעיו,

סחט החיים מעשרים אביביו.

בחדר המיון

פקח שוב את עיניו,

וראה את האחות בלבן

הגוחנת מעליו

ובמבט האחרון כשפניו לפרידה,

חייך ואמר בלחישה,

"התדעי,עוד טרם ידעתי אישה.."