יהלומי נפשי

אילו דמעותיי היו מחליקות

את עור פניי המתקמט לאנחות

הייתי זולגת אותן שקופות שקופות

ומשמרת את פני המוכרות והיפות

אילו דמעותיי היו מחליקות

את עקימות חוויותיי וכל הירידות

הייתי דומעת אותן גדולות גדולות

מיישרת את כל עברי מגשימה משאלות

אילו דמעותיי היו מחזירות לי אותך

ומבטיחות לי נצח נצחים לצדך

הייתי דומעת חרוזי דמעות ושוזרת

ולו רק שתהיה לצדי כמו גבעול לכותרת

אילו דמעותיי היו מצילות נפשות

מחזירות אנשים ממחלות ושעות קשות

הייתי שופכת אותן חמות ורגישות

מעניקה את שמחת החיים לנשמות

אילו דמעותיי היו מביאות לי שעה איתך

אפילו רק לשיחה או סתם כוס קפה מולך

הייתי מנצנצת אותן ככוכבים קטנים

שתשים לב אליי ותבוא אליי ביום מן הימים

דמעותיי תמיד יורדות יכולתי למלא ים

הן לא מביאות לי כלום ולא מתקנות עולם

הן רק זולגות ללא הרף על פניי המתקמטות

יהלומי נפשי, שאני זקוקה להן הן באות.