בס"ד
כי יקר בעיניי ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו. (רמב"ם פירוש המשנה ברכות ט, ה).
האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכח, ויש בה יציאה לפועל כל הדברים אשר יוצאים ממנה, צמחים ואילנות ושאר כל הדברים והיא בכח לכל זה. וזהו ענין האדם, שהוא בכח ויוצא שלמותו אל הפעל. ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה שהיא מיוחדת לצאת מן הכח אל הפועל בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה, וכן הוא האדם יוצא כחו אל הפועל. (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ג).
חלום
פעמים נדירות קורה שאדם חש כאילו השמים נפתחו בפניו והוא רואה מראות אלוקים, מראות נשגבים שהוא יודע שזכרם יפעם בו עוד רבות בשנים. פעמים נדירות עוד יותר קורה שאדם חש כאילו השמים כבר נפתחו בפניו והעניקו לו, מסיבה שהוא אינו יכול להסביר אותה אפילו לעצמו, ברכה ואור שילוו אותו באופן הממשי ביותר לאורך ימים רבים. אך כמעט ולא קורה ששתי הדברים חוברים בחייו של מאן דהו זה לזה והוא חש שהמראות הנשגבים שהוא ראה וזכרם פעם בו ימים רבים מתממשים בחייו באורח מדויק, מגלים לו אגב כך סודות נסתרים על התהליך אותו הוא עבר ועל הדרך בה מתרחשים הדברים בעולם.
כך בדיוק חשתי באחד הימים החשובים והמיוחדים ביותר בחיי.
היה זה ביומי הראשון בארמון המלוכה של הממלכה הגדולה והעשירה בתבל, מקום שעד לאותו יום רק במחשבותיי וחלומותיי זכיתי לראות אותו מבפנים. הארמון היה מקושט כולו לכבודי בעיצובי זהב וכסף מרהיבים, בכלים ובדים שבימים כתקנם היו שמורים היטב בחדרי המלך הפנימיים, וההתרגשות בכל מקום מסביב הייתה עצומה. כולם ידעו שעוד רגעים ספורים המלך בכבודו ובעצמו עתיד לצאת וליטול חלק במעמד שכמותו לא נראה במצרים מעולם, ואיש לא רצה להפסיד זאת. המוני אנשים נרגשים מכול קצות הקשת החברתית של מצרים ומכל מעמדותיה הרבים מילאו את הרחבה הענקית שהייתה פרוסה לרגלי הארמון ואת כל הרחובות הסמוכים. איש לא נעדר ואפילו גדולי מצרים ומכובדיה, דמויות שאך לפני ימים ספורים לא היה סיכוי ולו הקלוש ביותר שאי מי מהן תתייחס בצורה מכובדת לאדם כמוני, נענו בחפץ לב להזמנה מלכותית ליטול חלק בטכס שהתקיים במיוחד לכבודי, והגיעו אליו בהרכב מלא.
חשתי שהשמים נפתחים למעני, מעניקים לי את מה שעד אותו הרגע שמרתי בקפדנות ביני לבין עצמי. עיני כולם היו נשואות אלי, אל הבמה הענקית שנבנתה במיוחד לצורך הטכס הזה. במה שבמרכזה הוצבו רק שני כיסאות, כיסאו גדול הממדים ומעורר היראה של המלך פרעה בכבודו ובעצמו, וכיסא נוסף גדול קצת פחות אך עדיין מרשים ומכובד עד מאוד שעליו ישבתי אני.
היה זה טכס ההכתרה שלי, הטכס לו ייחלתי שנים רבות ובו הוענק לי למעשה שרביט השלטון על כל האימפריה המצרית האדירה שרק מעט מן המעט ממנה פרוש היה כרגע לרגלי. מאותו רגע האחריות הגדולה לניהולה, ולהצלתה מהאסון הנורא שהמלך ואני ידענו היטב שאמור לרדת עליה עוד שנים מעטות, עברה לידי.
המהפך בחיי היה חד מאוד, היה זה כמעט בלתי אפשרי במצרים של אותם ימים, כמו כמעט בכל מקום אחר בעולם, לעבור כל כך מהר ממעמד של עבד, ועוד כזה הכלוא בבית האסורים, למעמד של מלך המושך בחוטים של המוני מערכות ואנשים. אך למרות זאת, ולמרות העובדה שהייתי צעיר מאוד, בן שלושים בסך הכול, המהפך הזה בחיי עבר עלי בשלוה יחסית כאילו כבר הייתי בעל ניסיון רב ומוכח בשדה המלוכה.
זה לא שלא הייתי מודע לגודל האחריות שהונחה באחת על כתפי, הייתי מודע לה היטב, ובכל זאת האחריות העצומה הזו לא עוררה בי כל חשש או מורא. ההיפך הוא הנכון ידעתי היטב מה עלי לעשות, וכיצד עלי להדריך את בני הממלכה הרבים שהאחריות לגורלם עברה באותם רגעים לרשותי בכדי לאפשר להם להעניק לעצמם חיים של גדולה, שגשוג והצלחה, חרף המאורעות הקשים שעתידים היו לעבור על ראשם. בשתים עשרה השנים האחרונות אומנם הייתי כלוא בבית הסוהר של אסירי המלך אך רוחי הייתה בת חורין וחלומותיי היו חלומות של מלוכה. חלומות בהן ראיתי את עצמי מנהיג בהצלחה רבה ממלכה שלמה, והחלומות האלו נטעו בי ביטחון רב ביכולותיי ובתוכניותי, והייתי יותר ממעוניין להתחיל בהקדם במלאכה. אחרי הכל עתידם של אנשים רבים מאוד היה מונח על כף המאזניים, ולמענם הייתי חייב להישאר ממוקד, ולנקוט בהקדם בפעולה.
תחושה נהדרת זרמה בעורקי באותם רגעים, תחושה שכל זה מאוד מוכר לי, שכבר חוויתי מתי שהוא את הדברים האלו בדיוק, ושלא רק שאני יודע היטב כיצד להתמודד איתם, אלא שאני גם יודע, פשוט יודע, שאצליח לבצע את כל המוטל עלי על הצד הטוב ביותר.
לא היו לי אשליות שהתפקיד עתיד להיות קל עבורי, למן ההתחלה ידעתי עד כמה הוא קשה, וכמה אצטרך לעמול ולהשקיע כדי להצליח לגרום להמוני נתיני הממלכה הזו לאפשר לי לנגוע בחייהם ולהאיר אותם. הכרתי אותם היטב, הם היו ברובם גאים בעצמם, בטוחים בדרכם, ומלאים כל כך במחשבותיהם ורעיונותיהם על החיים עד שזה היה כמעט בלתי אפשרי לשכנע אותם או בכלל לשוחח איתם על דרכים ורעיונות חרשים. אך אני לא נרתעתי, עברתי בחיי הקצרים עד אז מספיק אתגרים קשים, קשיים והתמודדויות שרוב רובם של בני האדם לא היו יוצאים מהם, ויכולתי להם, והייתי מלא אמונה שגם הפעם אני אצליח חרף כל הקשיים להגשים את מטרתי.
כל מה שהתרחש סביבי באותם רגעים השרה עלי בטחון אדיר, הוכיח לי פעם נוספת כי הצלחתי לגלות את הנוסחה המדויקת, את הכוח בעזרתו ניתן להתגבר כמעט על כל המכשולים ולהגשים דברים שלעין רגילה נראים כמעט בלתי אפשריים. זו הייתה המתנה הנפלאה שהעניקו לי החוויות והמאורעות שעברתי בחיי, חוויות שלא אגזים אם אומר שהן היו יכולות למלא כרכים עבים בשלל המכשולים וההתמודדויות שהם הערימו לפתחי, ושבסופו של דבר הטביעו בי אמונה עזה באפשרות להתעלות לפסגות נהדרות, להתמודד ולהצליח. ומשום כך למרות שידעתי היטב שרבים, ואפילו רבים מאוד, מאלה שמילאו עד אפס מקום את כל השטחים שיכולתי לראות בעיני היו בטוחים שאני צעיר מידי ושאינני כשיר ואינני ראוי דיי לתפקיד שעוד רגעים ספורים יוטל עלי, הדבר כלל וכלל לא הפריע לי. הייתה זו עובדה שאני הצלחתי גם במקום שבו הבכירים והחשובים שבממלכה כולה כשלו, ובתוך תוכי ידעתי שבזכות התכונות והתובנות שגיבשתי בחיי ובזכות התוכניות המצוינות שהכנתי אוכל להנהיג בהצלחה רבה לא רק את מצרים הגדולה אלא גם את כל עמי הסביבה.
ידעתי בדיוק רב לאן אני חותר ומה אני רוצה מעצמי, וידעתי גם ידעתי איך אשיג זאת. אני איני מאמין ביד המקרה, חיי הוכיחו לי הרבה יותר מפעם אחת כי העולם הזה מתנהל באופן מדויק, ועתה לשמחתי הרבה התודעתי לאחד הגורמים המשפיעים ביותר על התנהלותו.
כל מה שקרה איתי וסביבי בימים האחרונים, המהפך הגדול הזה שהתחולל בחיי לא היה זר לי כלל וכלל. למען האמת זה היה חלק מרכזי מהחלום הגדול שלי, החזון שגיבשתי במהלך שעות ארוכות של מחשבה על חיי ועל המשמעות שאני רוצה לצקת לתוכם. אחד הדברים שהכי אהבתי לעסוק בהם היה לחלום, להפליג על כנפי מחשבותיי אל על אל עולם הרעיונות והתכנונים, ולעצב לעצמי את החיים הרצויים ביותר עבורי. זה היה כשרון שפתחתי כמעט לכדי אומנות, לחשוב, להתבודד עם מחשבותיי ולהתרכז בעיצוב חיי, ביעדיי וחלומותיי. הרגעים בהם עסקתי בכך היו מלאי חסד עבורי, רגעים בהם הייתי חש כיצד השמים נפתחים בפני ומעניקים לי מחכמתם את האפשרות להיות ולעשות כמעט כל דבר עם חיי. המראות שראיתי בעקבותיהם החיו אותי, ועכשיו כשאותן תמונות גם החלו להופיע בצורה המוחשית ביותר בחיי חשתי שלמות שאין למעלה ממנה.
ידעתי היטב כי רק ההתעקשות שלי להמשיך ולחלום אפשרה לי בסופו של דבר להגיע אל כס המלכות ולצלוח את הדרך הארוכה שעשיתי בחיי, את כל התהפוכות, הבורות והעמקים שעברתי בהם. החלום שלי היה כל כך מוחשי ומשכנע עד שדבר לא יכול היה לעמוד בדרכי ולהסיט אותי ממנו. הרגשתי שאני מוכן היטב להתמודד עם כל אתגר שהחיים יזמנו לפתחי. זה הרי היה הדבר שבו עסקתי ללא הרף כל אימת שהתבודדתי עם מחשבותיי, הייתי מזהה את המכשולים שיעמדו בדרכי והייתי מגבש דרכים להתמודדות איתם, ועתה לא נותר לי אלא ליישם את תוכניותי.
באבחה אחת כל מה שעברתי בחיי נצבע בצבעים נעימים, ומרום מעמדי כמיועד למלוכה גם הרגעים הקשים והאכזריים ביותר שחוויתי מלאו אותי בהרגשת עונג אדירה. הרגשה שהפיחה בי כוח ועוצמה, והעניקה לי את התחושה שבזכותם אני מבין ויודע טוב יותר כיצד התקדמתי שלב אחר שלב בחיי, וכיצד כדאי שאמשיך ואתנהל בעולם. לפתע, תוך כדי התבוננות ברצף הרגעים הזה שהרכיב את חיי חשתי שהכל מתבהר מול עיני, ושלמרות שכלל לא התכוונתי לכך, אני מצליח להבין לא רק את משמעותו של כל מהפך שעברתי בחיי, אלא גם ובעיקר, לרדת לשורשו ולפענח את הסיבות שחוללו והביאו אותו אלי.
לא הייתי זקוק להסברים מיותרים בכדי להבין את משמעות הדבר שנגלה לעיני, בשבריר של רגע קלטתי כי זה עתה פענחתי את צופן חיי, את הצופן שמקפל בתוכו את השורשים לכול מה שחוויתי ושעוד אחווה בחיי. ואני מניח שרק כישרון האיפוק שפיתחתי במרוצת השנים מנע ממני לנתר מרוב אושר מכסא המלוכה שלי באותם רגעים. הגילוי הזה היה משמעותי וחשוב עבורי יותר מכל דבר אחר שגילתי ועשיתי בחיי, אפילו יותר מטכס ההכתרה שציפיתי לו כל כך הרבה שנים, לא רק מפני שהוא יכול היה להעצים ולהקל ללא היכר את עתידי, אלא בעיקר מפני שהיה לי ברור שמה שנכון לגבי נכון גם לגבי כל אדם אחר סביבי. ומהר מאוד הבנתי שהגילוי הזה, שבא לי כך בהפתעה, יכול להביא ברכה והצלחה לדורות שלמים של אנשים שעוד יבואו אחרי.
הדבר הזה שראיתי קיפל בתוכו את כל אשר עברתי ואת כל אשר עוד אעבור, את כל אשר עברו בני האדם ואת כל אשר הם עוד עתידים לעבור. תובנה אחת עמוקה, יפה ומזהירה האירה את פני ואפשרה לי להביט פנימה אל החוקים הנסתרים מן העין ומעצבים את העולם. ואת התובנה הזו, החלטתי כהרף עין, אני מעוניין להשאיר אחרי כמורשת לדורות עולם, כמתנת חיים לכל מי שישכיל להבינה. זו תהייה המתנה הגדולה ביותר שלי לכל החי ומתקיים בעולם.
רגע לפני שקיבלתי עלי את עול המלוכה, כשכול האנשים סביבי היו מרוכזים בטכס המיוחד שכולם התכנסו לכבודו, ראשי וליבי היו במקום אחר לחלוטין. חלום ענק כבש בן רגע את ליבי והעניק משמעות מלהיבה לעתידי, חלום שכיכבו בו המוני אנשים מבורכים ומאושרים, אנשים שבעזרתי הצליחו לתעל את חייהם למסלולים של גדולה, והיו מלאי תודה ושמחה על כל יום ושעה של סיפוק והגשמה.
זה היה אחד הדברים הכי נעימים ומחיים בעולם שבניתי לעצמי, החלומות שכה אהבתי מעולם לא פסקו, רק המשיכו והתגברו, הלכו והשתכללו והעניקו לי טעם וחיים. משנות נעורי הראשונות נהגתי להגות בהם ולבנות לעצמי יעדים שהעניקו לי רצונות וכוחות, וביני לביני חששתי שכשאגיע אל כס המלוכה החלומות הגדולים יחדלו, ואצטרך להסתפק בשגרת היום יום ובתוכניות נמוכות ומורכבות הרבה פחות. אך לשמחתי נוכחתי זה עתה שעם ההתקדמות שלי עתידים גם חלומותיי גם כמלך, כנראה, רק להתגבר ולהתעלות.
***
למן ההתחלה היה ברור לי שבניגוד לכל חלומותיי עד כה זהו חלום לתווך ארוך מאוד, וכי יתכן ויחלפו מאות ואולי אפילו אלפי שנים עד שיגיעו הדורות שהמוני האנשים שיחיו בהם יהיו בשלים דים בכדי להכיל את החזון שלי, ולממש את הצעדים שהובילו אותי עצמי לגדולה. זה לא הפריע לי אז וזה לא מפריע לי גם עתה בעת שאני מעלה, למענכם, את מחשבותיי על הכתב. בשלב זה בחיי אינני צריך עוד דבר לעצמי, וכל שאני מבקש הוא רק שגם אתם תצליחו ותשגשגו בחייכם, תצעדו בעקבותיי ותגיעו לגדולה, תוציאו אל הפועל את השלמות האצורה בתוככם ומחכה למימושה, ותתענגו עליה. לשם כך אני מבקש לאפשר לכם להתחקות אחרי מחשבותיי והרגשותיי אחרי הצורה בה אני התמודדתי עם האתגרים שניצבו בפני, עד שאי שם במהלך הדרך תבזיק לעיניכם התשובה, התובנה שכשתייהו מוכנים לקראתה תופיע למולכם ותביא מלא חופניים ברכה לחייכם.
את המחברת הזו, חשוב לי להדגיש זאת שוב, אני כותב למענכם, אתם שכנראה מסוגלים ללכת בדרכי, ושהצלחתם בזכות זאת, כך אני מאמין, לשים את ידכם על אוצר מחשבותיי. כמעט ולא החסרתי דבר, את כל הרגעים והצעדים שנראו בעיני מכריעים ומשמעותיים העלתי על הכתב בכדי להקל עליכם את המסע שלכם בעולם, ולאפשר לכם להביא את הברכה לחייכם. אני איש של תקווה, והתקווה הזו היא שגורמת לי להאמין שאי שם בעתיד הטוב המצפה לעולם אנשים רבים מאוד יוכלו לצעוד בעקבותיי ולמענם, למענכם, עמלתי בכל כוחי על המחברת הזו, מתוך תפילה ותיקווה עזה כי כל אשר התחולל במוחי ובליבי יגיע אליכם, ועמלי יניב פירות מתוקים ומפוארים גם בחייכם.
הרגע בו הכל התחיל – הרגע בו גיליתי את נשמתי, את המלאך הטוב ועתיר הכוחות החבוי בתוכי.
הרגע החשוב ביותר בחיי, הרגע ממנו באמת הכל התחיל, היה כנראה הרגע בו נחתי בבור כשאני ערום, חבול ובעיקר בודד מאוד אי שם בלב המדבר.
מי שהכיר או שמע בדרך כלשהי על השתלשלות הדברים שהובילו אותי לתוככי אותו בור שורץ נחשים ועקרבים בלב המדבר בוודאי יחשוב שנעתקה ממני בינתי אם אני מסוגל לומר שכיום הרגע הזה ממלא אותי עונג וקורת רוח, או למצער לא יאמין לי, כשאספר לו שבכל פעם שרק נזכרתי בבור הזה בחיי עד עתה הרגשתי פרץ של עוצמה מענגת השוטף את גופי ומפיח בו כוח וחיים. לי זה לא משנה, אני הפסקתי מזמן לכלכל את צעדי על פי מחשבותיהם ורצונותיהם של כל אלה שסובבים אותי וחושבים שהם יודעים טוב ממני מה טוב עבורי, ומה יתרום לחיי. אין זה אומר שאני לא מקשיב בכובד ראש לדבריהם ועצותיהם, אדרבה אני דווקא מקפיד לעשות זאת, ולבדוק תמיד צדדים רבים ככל האפשר של כל אתגר שאני עומד מולו, אך יחד עם זאת תמיד הקפדתי, ואני ממשיך בכך גם עכשיו, להחליט בסופו של דבר ברגע האמת רק על פי מה שאני עצמי מאמין שהוא הדבר הנכון לעשותו. ואולי, אגב, זהו בדיוק אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר ביני לבינם, הבדל שאפשר לי בסופו של דבר להצליח לפרוץ אל מעבר לבנוניות האפורה המורגלת כל כך בין בני האדם, ולהתענג על התחושה שאני ממצה עד תום את חיי.
אני יכול ממש לחוש שוב את ידיו של אחי אוחזות בי בעוצמה ומשליכות אותי בעל כורחי, וחרף כל תחנוני ודמעותיי, אל פיו השחור של הבור המאיים הזה שנפער כמו מאליו בלב המדבר. ממבט חטוף שהספקתי להעיף בבור הזה ברגעים הבודדים ששהייתי לידו לפני שהושלכתי אליו ידעתי היטב שהוא מסוכן. פיו היה צר והוא היה חשוך באופן שלא הותיר ולא התיר, לא לי ולא לאחי, ספק כלשהו לגבי מידת עומקו ומה שמתרחש ורוחש בתוכו. היה לי ברור שהוא עמוק מאוד, ושמן הסתם הוא שורץ סיכונים ועתיר סכנות. ואכן, לדאבוני הרב, חלפו רגעים ארוכים שנידמו לי כמו נצח מהרגע שבו הושלכתי אל תוככי הבור ועד שנחתי לקול חבטה עמומה במעמקיו, על פיסת קרקע צרה ורצופת אבנים דוקרות.
בתחילה לא ראיתי דבר, החושך היה סמיך מאוד, ונראה ששום קרן אור לא הצליחה לפלח את דרכה עד אלי. אך מה ששמעתי היה מספיק בשביל להבהיר לי היטב לאיזה בור נקלעו חיי, ולהפיל עלי אימה גדולה. לא היה ניתן לטעות ברחש שנשמע מכל עבר סביבי. חלק ניכר מחיי עד אותו רגע עבר עלי בדרכים ובמרחבי הטבע הפתוחים, בין העדרים הגדולים שהיו בבעלותה של משפחתי, ואני למדתי לזהות את הסכנות האורבות בטבע לחיי האדם ממרחקים. לא היה לי ספק בדבר, הזמזום והנשיפות שנשמעו סמוך מאוד לאוזני ממספר מקומות במקביל היה רחשם של נחשים ארסיים בוגרים, כאלה שבהכשה אחת וללא כל סיבה או התגרות מצדך יכולים להמית אותך ברגעים ספורים.
על פניו המצב לפחות בכל הקשור אלי ואל חיי היה אבוד, הרחש שנשמע ממש סמוך אלי היה איום ונורא ובחושך המוחלט ששהיתי בו לא יכולתי לעשות דבר להגנתי. ומה שהיה גרוע עוד יותר הייתה העובדה שכל הושטת יד שלי או הנחתה על דפנות הבור שהרגשתי סביבי, בניסיון לפלס דרך החוצה ולחלץ את עצמי, יכלו להסתיים בדקירה קטלנית ובמוות מידי. לכאורה לא היה דבר שיכולתי לעשות במצבי פרט לעמידה מתוחה והמתנה מתוחה עוד יותר לקיצי הממשמש וקרב אלי בזחילה.
הייתי בן שבע עשרה בסך הכל, גיל שטרם הספקתי להגשים בו ולו מעט מן המעט מן החלומות הגדולים אותם טיפחתי בחיי, ועמדתי לצערי הרב להיפרד מן העולם. עצמתי את עיני, לא היה טעם להשאיר אותן פקוחות, ממילא לא ניתן היה לראות כמעט דבר, וגם ממה שאולי אצליח לראות העדפתי להימנע, ופתחתי את ליבי. הבנתי כי קיצי קרב, ולא הייתי מעוניין לחיות את הרגעים האחרונים של חיי מתוך תחושות של פחד ואימה, בחשש מצמית מהדקירה הקטנה אך הקטלנית שעל פי כל הגיון, ואני בהחלט בן אדם הגיוני, עתידה הייתה להגיע בכל רגע ולקפד את פתיל חיי. לא רציתי למות, לא בגלל שפחדתי מהמוות, לא פחדתי ממנו, אלא בגלל שאהבתי והערכתי מאוד את החיים, את האפשרות היקרה מכל לחשוב ולפעול, לצמוח ולגדול. כל חיי הצעירים הייתי עסוק בגיבוש החזון שלי לחיי, במחשבות ובמעשים שיעניקו לי את התחושה שחיי לא היו לחינם, ושאכן ניצלתי אותם עד תומם. ועתה דחף עז התעורר בתוכי לחזור פעם נוספת ולו לכמה רגעים ולעסוק שוב בדברים שהעניקו לי את הטעם לחיים. רציתי מאוד להספיק ולראות את עצמי ולו לפעם אחת נוספת כמו שחלמתי להיות, מגשים את התמונות שחרוטות עמוק בלבבי, וממלא את היעוד שהצבתי לעצמי. ואכן כבר בשבריר השנייה הראשון בו נעניתי לקול הזה שעלה מתוך ליבי, והתמסרתי בעונג רב פעם נוספת לחלומי, הבנתי כי עשיתי את הדבר הנכון ביותר באותם רגעים עבורי.
החלום הזה העניק לי באותם רגעים תחושה מדהימה של שלוה, תחושה שכל אימת שנזכרתי בה אחר כך גרמה לי לחייך בחוסר אמונה. אני, נער בן שבע עשרה שנה בסך הכל, שוכב או ליתר דיוק עומד בקבר שלו עצמו בלב המדבר ותחת האימה והדכדוך המצופים שלוה מענגת עוטפת אותי כאילו אני נמצא שמור ומוגן ברחם אימי.
אבל ככל שזה ישמע מופרך, מפתיע או מגוחך, כך חשתי, והתחושה הזו מלווה אותי עד היום כל אימת שאני נזכר בעונג רב באותם רגעים. אולי משום שעצם הצלחתי לעצום את עיני ולסרב לאפשר לבליל הקולות והמראות, עד כמה שניתן היה לראות דבר מה בקרבתי, להשפיע על מחשבותיי ורוחי הייתה ניצחון לא מבוטל. ואולי משום שהפעם היה זוהר מיוחד בחלומי, והוא השאיר בי טעמים של גדולה שלא ראיתי אותם בו קודם לכן. כך או כך תוך רגעים ספורים אכן עצמתי את עיני בתוככי הבור וחלמתי כאילו שאין שום סכנה לחיי, חלמתי את העתיד הרצוי ביותר בשבילי, את השלמות שחשתי שלמענה נולדתי, ושהייתי בטוח שכשאגשים אותה היא תעניק לי את קורת הרוח והסיפוק הגדולים ביותר.
שוב ראיתי את עצמי בפעם המי יודע כמה בחיי כמלך, מושל אדיר, חכם ומלא עוצמה המנהיג וסוחף אחריו ממלכה שלמה. וכמו בכל פעם גם עכשיו די היה רק במחשבה על כך בכדי להעניק לי תחושה טובה, כאילו כבר עתה אני הנני אוחז בהגה ההנהגה. אך בכל זאת הפעם היה זה חלום שונה, זך יותר. ליבו של החלום היה ונשאר אותו דבר, ואני עדיין ראיתי את עצמי כמלך עתיר הוד והדר, אך הפעם הייתה זו מלכות אחרת, דגולה ונעלה יותר. השינוי ניכר כבר במראה שלי, הפעם לא ראיתי את עצמי מתהלך בין המוני נתיני כמלך בגדוד, מאופר ומסולסל שער. אני אמנם התחלתי להתהלך כך זה לא מכבר בין עשרת אחי הגדולים ועבדיהם הרבים, כשכולי אומר מלכות וכבוד, אך עתה, בתוככי הבור, בחברתם של הנחשים והעקרבים שהזכירו לי היטב עד כמה יקרים וארעיים הם החיים, הגינונים האלה כבר כלל לא היו חשובים בעיני ולא משכו את נפשי, ולמען האמת נראו בעיני יותר כמשחק ילדים טפל מאשר כהתנהגות מלכותית.
הפעם חשתי שאני חווה את החיים בצורה עמוקה יותר, מי שרואה את המוות מול עיניו אינו מתעניין בתענוגות הבשר והכבוד הרגילים, והחוויה הזו העניקה לי נקודת מבט שמעודי לא זכיתי להכיר. לפתע התמונות שהתרגלתי לראות, תמונותיהם של נתיני הרבים כורעים ומשתחווים לי, התחלפו במחזות שונים לחלוטין. מול עיני הופיעו המוני פנים מאושרות שקרנו לעברי בהכרת תודה מכל מקום, ואני ראיתי למולי ממלכה שלמה שהתפתחה, שגשגה והצליחה בעזרת הדרכותיי. מראה שהעניק לי סיפוק ועוצמה שמעולם לא חוויתי דוגמתם. זה היה פשוט תענוג לדעת עד כמה הצלחתי להשפיע על חייהם של כל האנשים האלה, ועד כמה הייתי משמעותי להצלחתם. תענוג שהיה גדול בהרבה מכל אושר שיכלו להסב לי שכיות החמדה או הכבוד שהייתי מסוגל לסגל לעצמי בכל ימי חיי.
הפעם כנראה בהשפעת הקץ הקרב ובא חיי קיבלו משמעות חדשה ונעלה יותר, וזה לא אני שהייתי במרכז חלומי אלא נתיני, הם היו החשובים ואילו אני לא באתי אלא לשרתם ולהטיב עימם. זה היה ליבו החדש של חלומי, ולמרות שלמעשה החלום המקורי שטיפחתי כל חיי עד עתה דמה מאוד לתמונות שעלו למול עיני בתוככי הבור, הכוונות החדשות והנעלות שנוצקו לתוכו הפיחו בי רוח חדשה ומלאת תקווה, והצליחו להעיר לחיים את כל כוחותיי הרדומים.
.
החלום הזה נגע בנשמתי, והצליח גם בתוככי הבור, במעבה האדמה, להצית בה אושר גדול. אינני חושב שמישהו מסוגל לדמיין לעצמו עד כמה המשמעות החדשה שנוצקה לחיי גרמה לי להשתוקק באותם רגעים לטפס מן הבור הזה החוצה ולהמשיך את החיים. חייהם של המוני אנשים, נשים וטף עמדו למול עיני, ולמענם, למען עתידם וטובתם הייתי חייב להתנער מן הרפיון שאחז בי ולהחלץ מן הבור הזה.
הייתי חסר אונים, רציתי בכל מאודי להחלץ מן הבור הזה, אך לא עלתה בדעתי שום דרך לעשות זאת, וכמו תמיד ברגעים כאלו חיפשתי הדרכה ונחמה בחוכמתו של אבי. גם עתה ממרום שנותיי, ואחרי שנועדתי עם חכמים רבים וגדולים, אני יכול לומר בפה מלא כי אבי ללא ספק היה אחד האנשים החכמים ביותר שחיו על פני האדמה הזו. הוא היה תלמידו המסור של עבר, המורה הנאמן שהעביר אליו ואל יתר חכמי הדור שלי את כל הסודות שהגיעו אליו מהאנשים החכמים שחיו בדורות הקודמים. בבית מדרשו של עבר היו גנוזים הספרים של הגדולים והמעמיקים בדורות שלפנינו, אוצרות חוכמה כספרו של אדם הראשון, ספרו של חנוך וספר היצירה אותו חיבר אברהם העברי. ספרים שמחבריהם היו דמויות נעלות שניהלו את חייהם קרוב מאוד לדרגות המודעות הגבוהות ביותר, וחשפו את הסודות העמוקים והנסתרים של ההוויה העוטפת אותנו ושוכנת בתוכנו. ואבי התמסר במשך ארבע עשרה שנים תמימות ומפרכות ללימוד מעמיק של החכמה הגדולה הזו עד שהוא נעשה בעצמו לדמות אצילית ומלאת חכמה. דמות שמגיל צעיר מאוד ידעתי שלכל משפט ואפילו לכל מילה שלה ישנה משמעות עמוקה, ושכל הדרכה שלה במשעולי החיים ובכלל היא אמת מזוקקת בעלת השפעה אדירה.
ועתה נזכרתי באחד הסודות המשמעותיים והעמוקים ביותר שהוא העביר אלי. במשפט שהוא צרב פעמים רבות בנפשי. אין, הוא היה נוהג לומר לי, אבל אין דבר, יוסף, העומד בפני הרצון. הרצון, הוא היה משנן באוזני, הוא הוא הכוח שכל הדברים בעולם תלויים בו, הרוח השורה בכל החי ומעניקה לו את חייו. הרצון הוא צינור החיים, הוא הנשמה.
הבעיה היא, הוא היה מישיר אלי את עיניו הנבונות שנראה היה שדבר לא נסתר מהן, ושתמיד נתנו לי את התחושה שהן קוראות אותי כספר פתוח, הבעיה היא שהאדם עצמו ברוב הפעמים אינו מכיר את רצונו, ואינו מודע לרוח הגדולה המפעמת בו, לחלום הנאצל החבוי בנשמתו ומחכה למימושו. תבין בני, הוא היה משנן באוזני, פעמים רבות בני האדם מתמקדים רק בצדדים הקלים והנוחים של החיים, דואגים רק לסיפוקם של הצרכים הגופניים שלהם ולהאדרת שמם, ומחטיאים מבלי משים את הרצון הגבוה והנאצל האצור בתוכם. רצון שאם הם רק ישכילו להטות אליו את אוזנם וללכת בעקבותיו הם יחוו עונג עצום והתעלות שאין כדוגמתה. זה ההבדל, הוא היה מסיים ואומר לי, בין הילד לבין הבוגר, בין מי שממשיך להתעסק בריגושים ומשחקים במשך עשרות שנים לבין מי שלמד על עצמו וגילה את הצדדים הגבוהים והמלאכיים שבנשמתו, את השכר האדיר שבדאגה האצילית לטובתו של הזולת.
המילים האלו הדהדו אינספור פעמים בראשי אך רק עכשיו הבנתי באמת את כוונתם. כאן בין הנחשים והעקרבים כשסכנת מוות מיידית ומוחשית עד מאוד מרחפת מעל ראשי חשתי בוודאות שאין למעלה ממנה את טעם חיי, ואת ייעודי, את מה שאבי קרא לו הרצון שלי. דווקא כאן, בתוך הבור, במה שלכאורה נראה כנקודת השפל הנמוכה ביותר בחיי, כשחיי תלויים לי מנגד, ומלוכה וכבוד חשובים בעיני כקליפת השום, גליתי מה באמת חשוב לי, ועד כמה בתוך תוכי אני כמהה להצליח לתרום ולהטיב בדרכי שלי לעולם, ולאנשים החיים סביבי.
באותם רגעים לא בקשתי למעשה דבר פרט לנשימה הבאה, פרט לעצם החיים, ורק אז כאשר כל חיי החולין על שלל הניחוחות, הצבעים והמראות שלהם איבדו את זוהרם המסנוור בעיני, ונשרו מתודעתי, חשתי שאני נוגע לראשונה בנשמתי. מה שראיתי אז הרעיד את כל נימי נפשי והשפיע עלי בצורה מטלטלת שכמותה לא חוויתי מעודי. חשתי כאילו חלון סתרים נפתח בתוכי, חלון שהפעם במקום להיפתח החוצה אל החיים שמחוצה לי, נפתח פנימה אל החיים המפכים בהווייתי, ואפשר לי להציץ לכמה רגעים מלאי זוהר במלאך הנבון, הטוב ומלא העוצמה החבוי באישיותי. ובין רגע ידעתי שגילתי את הרצון שלי, את הכוח הגדול ביותר בעולם, את הכוח שיאפשר לי לגבור בהצלחה על כל דבר שיעמוד בדרכי.
היו אלו רגעים מלאי חסד, רגעים בהם ראיתי איך כל העולם צועד בעקבותיי אל עתיד טוב ונעלה יותר, ואיך אני עצמי מנהיג אותו בחכמה רבה כשטוב אדיר נובע מפני ותנועותיי. והתמונות האלו של המלאך המושלם שאני יכול להיות, של המנהיג הדגול ומעורר ההשראה שחבוי בתוככי נפשי, החיו אותי, והזרימו בעורקי פרץ אדיר של תקווה ועוצמה.
רק באותם רגעים כשכפסע היה ביני לבין מותי הבנתי בצורה הטובה ביותר עד כמה חשובים לי החיים בעולם הזה ועד כמה כדאי לי להיאבק בעבורם. לא בכדי להשיג בהם עוד כמה כיבודים ותארים, ובטח לא בכדי להרוויח עוד כמה תענוגות בשרים, אלה לא היו הדברים שבכוחם היה להעניק לי את עוז הרוח להתמודד עם הקשיים הגדולים והסכנות שכיתרו אותי באותה שעה. שם בתוך הבור גילתי שישנה משמעות עמוקה ונעלה לחיי, משמעות שלמענה כדאי וראוי להיאבק עליהם, גילתי את הרוח האדירה השוכנת בקרבי, ואת השליחות שהיא נושאת עימה, שליחות שהעניקה לי אמונה עזה בחיי וביעודי.
עכשיו, לאחר כל מה שעברתי, אני יודע בוודאות שאדם המנותק מנשמתו, ולא מכיר את סוד רוחו, לא היה שורד את הבור. אדם כזה שכל חייו סובבים סביב חושיו, וסביב ההנאות המיידיות שהם מסוגלים להעניק לו, היה מאבד במצב שכזה כל טעם להמשיך ולהיאבק על חייו, מתייאש ונופל. אך לא כך היו הדברים אצלי, ולמעשה הבור הזה עם הסכנה הגדולה שהוא קיפל בתוכו עבורי רק עורר את רוחי, אפשר לי להציץ אל הרצון העמוק והאמיתי ביותר שלי, וגרם לנשמתי לבעור כאש בעצמותיי.
באותה שעה בחרתי בחיים, ברצון הכי חזק בתוכי, וידעתי כי על הרצון הזה דיבר אבי, וכי מעתה דבר לא יוכל לעמוד בדרכי. הרצון הזה, שלהפתעתי הרבה התברר לי שהוא הרבה יותר קרוב אלי משחשבתי, ושלמעשה הוא אצור בקרב כל בני האדם בכל מקום בבריאה, העניק טעם וכוח אדיר לחיי. רציתי לחיות בשביל דבר מה גדול יותר ממני, למען הערכים שהאמנתי בהם, כדי להנהיג ולהוביל את סביבתי אל הטוב ביותר עבורה, אל מקור הטוב והברכה, והיה לי ברור שדבר לא יעמוד בדרכי.
