חזרה ליצירות
שירים

מחשבות

תום | (21/03/2009 04:49) | 122 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
מה אני עושה פה?
מנהלת שיחות עם מטפלת זרה, שכבר כמעט ולא נשאר לה מבטא,
רק בקצוות של המשפטים יש תחושה של משהו רחוק, קשה.
של מעטפות עם כסף שחוצות את הים, של תקוות לא ממומשות וחיים מבוזבזים.
אז על מה אני בכלל מתלוננת?
היא עונה לי אוקי אוקי אחרי כל משפט, שזה, למדתי, ההנהון המנומס הטלפוני,
כאילו היא מבינה כל מילה שאני אומרת. ואולי היא באמת מבינה וסתם אני פוסלת.
 
המקום הזה סוגר עלי, המסכים, המצלמות,
התוכנה שמרצדת בירוק והצפצופים של מוניטורים דמיוניים שמדמים גסיסה.
טלפון ועוד אחד, ועוד אחד.
קלסטרופוביה.
 
מה אני עושה פה, בכלל?
קוראת ספרים שמדגדגים לי את הפופיק.
אני יכולה יותר מזה.
בעצם, תלוי את מי שואלים.
אני עסוקה בלהרגיע כל הזמן - חברים, משפחה, מנויים.
אני יוצאת להתאוורר קצת, למלא את מחסן ההרגעה שלי,
משקה את החתולים קצת קולה, שירגעו, ומציעה להם סיגריה דלוקה,
אבל הם מתרחקים.
כנראה שכאמל זה לא הטעם שלהם.
 
ומה נשאר לי בעצם? סרט, פאב, מוזיקה.
אנשים שפעם היו חברים שלי, והיום אין לנו כוח לדבר.
כנראה שחברות לא משתבחת עם השנים, היא נרקבת.
לפני שמי מאיתנו פותח את הפה, ברור לכולנו מה הוא רוצה להגיד,
ועוד יותר מזה, ברור שאף אחד לא באמת רוצה להקשיב.
 
ואני חושבת, שאולי, זאת התשובה שלי.
 אני מגחכת בתוכי על משחק המילים -
לא משעשע בעליל.
ובמקום למחוק את המחשבה, אני לובשת שמלה קצת יותר מדי קצרה,
ועקבים רק קצת יותר מדי גבוהים, ואיפור קצת יותר מדי כבד.
גם לסובב ראשים של ילדים, זה משהו.
 
ואני רק רוצה לשקוע בחדר שלי,
בתוך המיטה, עם הפוך והשמיכה שלי,
לקרוא את הספר שלי,
ולהתכרבל בכעס ובשנאה שלי.
ואסור.
 
 
הלוואי שהייתי יודעת לכתוב גבוה.

תגובות

חזרה ליצירות