פצעון

אוקי, אני לא כל כך יודעת אם זה חוסר בטחון עצמי בתת מודע שלי, או סתם מחלה נפשית, אבל הלילה היה לי חלום ממש מוזר, ואני רוצה לספר לך עליו.

אוקי, חלמתי שהחצ'קונים על המצח שלי, גדלים ומתרבים עד שהם מאכלסים מדינה קטנה, ושמה חצ'קוניה. המלך של חצ'קוניה הוא חצ'קון ממש גדול ומוגלתי באמצע המצח שלי וכולם אוהבים אותו. זאת אומרת, כולם אוהבים אותו בין החצ'קונים. אני לא אוהבת אותו כי הוא גדול, בולט, מוגלתי וכואב. בכל אופן, כל החצ'קונים אוהבים אותו, והוא מנהיג את חצ'קוניה ביד רמה ובזרוע נטויה.

בעיה אחת יש לחצ'קוניה. אין להם מספיק תיירות. אמנם מדי פעם מגיע לשם איזה קשקש תועה מהקרקפת, אבל באופן כללי, אנשים לא אוהבים לבקר שם, למרות המכתש הגדול שהם כל כך גאים בו.

אז פצעון (ככה קוראים למלך של חצ'קוניה) מחליט שחצ'קוניה צריכה פרסום, והוא פונה למטרה זו למשרדי הפרסום בתל אביב, בבקשה לפרסם את מדינתו. בקיצור, אני נוסעת לתל אביב ופתאום אני רואה על שלט חוצות את המצח המחוצ'קן שלי בענק, מתנוסס על הבניין איפה שפעם הייתה הפרסומת הענקית של קסטרו. אני עוד מנסה לעכל את גודל הפאדיחה, כשחברה שלי, שמרית (זאת זאתי שסיפרתי לך שפעם נשך אותה קנגרו), מתקשרת אלי לפלאפון, ואומרת לי שהיא ראתה בערוץ 2 בפרסומות שאפשר לנסוע לטיול סופשבוע בזול על המצח שלי, ושואלת אותי באיזה מלון כדאי להתאכסן שם.

אוקצור, אני ממש נבוכה, ונוסעת הביתה להתחבא בתוך הארון. בינתיים, הפרסום פועל יופי, ומלא תיירים מגיעים לחצ'קוניה, וכל החצ'קונים שמחים כי הם מרוויחים מליון כסף, ופותחים שם עוד בתי מלון ועוד חופי נופש, וכמובן מלא משרדי תיירות מסביב למכתש הגדול, ובסוף הם פותחים גם קזינו.

קצת אחר כך, אני עוד מתחבאת בארון, כשפתאום פותח את הארון המפכ"ל של המשטרה, ומודיע לי שבגלל הימורים בלתי חוקיים על המצח שלי, אני תחת מעצר. אני מנסה לעמוד על זכויותי, אבל הוא שם עלי אזיקים, ומוביל אותי באלימות לתחנת המשטרה.

בכל אופן, המלך פצעון נורא כועס ששמו אותי ביחד עם כל המדינה שלו בכלא, והוא יוצא להתווכח עם השוטרים. הוא צועק עליהם שגם לאזרחים שלו יש זכויות, ושאם לא ישחררו אותו ואת כל המדינה שלו מיד, אז הוא ישלח מכתב לשגריר של חצ'קוניה באמריקה, ונראה מה יקרה אז. השוטרים נלחצים לאללה, אז הם יורים בו, והוא מתפוצץ ועושה מה זה בלגאן מסביב. כל אזרחי חצ'קוניה מתחילים להתאבל, ומכריזים על יום אבל לאומי.

אז אני יושבת שם בכלא בתא כמו בסרטים, עם דרגש ושלשלאות (מה זאת אומרת איפה? משתלשלות מהתקרה. אתה לא רואה סרטים?) ואני בוכה, ואז (ושם זה מתחיל להיות ממש מוזר), פתאום אמא שלי מגיעה ופותחת את הדלת של תא המעצר ונוזפת בי שלא שמתי כמו שהיא אמרה את המשחה כל ערב, ושאני לא מסתבנת עם סבון פנים, ואני מבטיחה לה שבפעם הבאה אני אשים, ואז אני מתעוררת.

בקיצור, אני רוצה מרשם למשחה לפנים. לא, אני לא חושבת שואליום יהיה יותר טוב בשבילי.