עצב מתוק

עֶצֶב מָתוֹק/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה

שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה.
הָעֶצֶב אִמְּצַנִי אֶל חֵיקוֹ,
כִּיסָנִי בִּשְׂמִיכָה אַפְרוּרִית.

עָשִׂיתִי יָמִים כְּלֵילוֹת.
יָשֵׁן אֲרֻכּוֹת, מֵקִיץ לִפְרָקִים
וְשׁוּב נִרְדָּם.

חֲלוֹמוֹת אָפְפוּ אוֹתִי:
אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, בְּלִיל שָׂפוֹת,
צִיּוּרִים שֶׁל גוֹגֵן עַל קִירוֹת לְבָנִים.

שָׁם בַּחוּץ הִתְחוֹלֵל עוֹלָם.
יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לַחְזֹר אֵלָיו,
אֲבָל לֹא עָמַד לִי כּוֹחִי.

לֹא אָזַרְתִּי אֹמֶץ
לָשׁוּב וְלִדְרֹךְ עַל מַרְצְפוֹתָיו
הָאֲפֹרוֹת, הַנֻּקְשׁוֹת.

הַשַּׁחַר מַפְצִיעַ.
קִרְקוּר מְכוֹנוֹת, שְׁאוֹן אָדָם.
בְּחַדְרִי חֲשֵׁכָה,
לְצִדִּי הָעֶצֶב הַטּוֹב.
לוֹטְפָנִי כְּתִינוֹק, 
נוֹשֵׁק עַל מִצְחִי בְּחִבָּה.
 
מוּסִיקָה חֲרִישִׁית מִתְנַגֶּנֶת.
אֲנִי צוֹלֵל לִתְהוֹמוֹת שֵׁנָה מְתוּקָה.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©