במלון רויאל נכתבו שירים אלו :
איך לא חשבתי
איך לא חשבתי, שאני נקודה קטנה בינכם הגדולים,
אני קטונתי בינכם,לשמש חומר מלכד לכל היהודים.
איך לא חשבתי,כי מה שמלכד אותנו,להיות עם אחד,
אם לא המסורת,המנהגים שלנו,האוכל שלנו המיוחד.
איך לא חשבתי,אנו חייבים לשמור עליך ארץ המנוחה,
את עים צביון יהודי,יחד חייבים לממש את שיר התקווה.
איך לא חשבתי,שים הדמעות הוא שהוביל אותנו לכאן,
כמה הפליגו בו,חתרו ללא ליאות, אל לב ארץ מולדתן.
איך לא חשבתי,ירושלים,קריאת האגדה,הגענו לכאן,
העם שיצא ממצרים,לעולם לא יוכל יותר להיות שאנן.
איך לא חשבתי ,שאנו חייבים לחיות על פי הכללים,
ואהבתה לרעך כמוך,כבד את אביך ואמך,אל נשכח שהיינו גרים.
איך לא חשבתי,ששמירת השבת,היא יסוד הבריאה,
לו רק שמרנו אותה,היא תשמור עלינו,גם על הנשמה.
איך לא חשבתי,שיחד לא אהייה אותה נקודה קטנה,
יחד שבטי ישראל,אנחנו מיצגים אומה אחת גדולה.
איך לא חשבתי,שכל החגים יחד זה מה שאנחנו,
אותו השיר,אותה המנגינה,זאת ירושת אבותינו.
איך לא חשבתי,שגם אתם חושבים קצת כמוני,
נכון חשבתם יחד איתי בשיר,איזה אדם תמהוני.
מתוך" אוזן קשבת"
הוא היה לי לרומן
הוא היה לי לרומן,יחד איתו ממשתי רומנטיקה,
הוא לא היה לנישואים,האגו שלו עד לאנטרטיקה.
הוא היה לי לרומן,בחרתי בו באקראי פה במלון,
הוא היה גברי, היה לו את,הוא היה נפוח כבלון.
אני אהבתי את זה מאוד,גבר לרומן שלא אשכח,
אני אהבתי את צליל קולו,כמו ציפור מחזרת בפתח.
אני שאבתי ממנו הכל,כל מה שבן זוגי לי לא נתן,
אני חשתי איתו,כמו בסרט,כזה שחבל על הזמן.
יחד היה לנו רומן,שהתמשך אל תוך חלל החופש,
יחד נתתי והוא נתן,את כל מה שרצינו יחד לממש.
יחד חשנו את הימים,איך שהם חולפים כמו חלום,
יחד בים,יחד בבריכה,יחד בג'קוזי,מי צריך יהלום.
הוא היה לי לרומן אמרתי בקבלה,נחמד בעל חוש הומור,
הוא שעשה לי את החופש,אהבתי לחוש אותו כגיבור.
הוא ישאר בזכרוני,בבית מחכים החיים ,החיים האחרים,
הוא היה לי לרומן,פשוט נסחפתי אל חופים מאוד סוערים.
כשבאו לאסוף אותו. חשבתי !
תוספת זמן
תסתכלו יחד איתי,איך זמנכם חולף לו על ידכם,
תשאלו מה עוד לא הספקתם,לעשות בחייכם.
תבקשו תוספת זמן,כן כבוד השופט תוספת זמן,
תגידו על זמן שבוזבז,היינו בעבודה כל הזמן.
תשאלו מה לא הספקתם,תכלמו מרוב חולשותיכם,
כן החיים חולפים על ידכם,הגונג יצלצל חלף זמנכם.
חלק יפרשו כנפיים יהפכו למלאכים,תשאלו מי הם ?
למי הזכות להיות מלאך ,זה שישרת את ילדכם.
תוספת זמן כבודו,גם אתם רוצים להיות המלאכים,
בת קול תאמר לכם, מה השארתם בעולם אנשים.
כמה אור הרעפתם על עולמכם, מה תרמתם לעולם,
לבטח תצחקו עלי, כי האמת הוא חלומו של האדם.
ניתן לכם תוספת זמן, תחיו אותה רק עים האמת,
אותה אמת תיתן לכם שלווה,יש בה זוהר כל העת..
כל סיפור שהתבסס עליה,נשאר בספריות למופת,
כל שיר ששרים עליה,תחושו אותו בראשכם מהדהד.
אם תבא שעתכם ,תזכרו את זאת השירה מאהבה,
תבקשו תוספת זמן, תבקשו את זאת המישאלה.
אולי באמת לא היה לכם זמן,לילדים,לנכדים,לעמצכם,
תוספת זמן תינתן לכם, למלאות באהבה את משאלות ליבכם.
ים המלח שלנו
הים הכסוף
צלול הוא, שמנוני ,נראה כמו מראה, ים המלח שלנו,
הים הכסוף מחדש נעורים,תבואו עליו רק תצופו.
מינרלים חינם,חום ישר מהטבע,כל כך טוב תרגישו,
שמונה ימים ללא שמש, כמו בחנוכה אתם תרקדו.
הבוץ השחור, צהלות נערים, אוטובוסים של תיירים,
הים הכסוף מזמין בחום, תקחו ממני בחינם אנשים.
רק תשמרו על הניקיון, החי הצומח כל כאן יחודיים,
תשמעו את ציוץ הציפורים,תנו למשב הרוח לחיים.
ים המלח שלנו ,הים הכסוף, מבריק משמנו המלוח,
כדאי לכל אחד אליו לבא,ביום אחד לצאת בו לשוח.
רשמים מים המלח מלון רויאל מרץ 2009
