איך אוכל לגמול חיים?

איך אדע לגמול לחיים?

בגופי לא ידעתי. בלבי לא ידעתי.

התנזרויותיי וסודותיי מחדירי הבנה,

אוכל להודות רק בחיים.

אבל האמון נוזל מכל האנשים

ושוטף ממני כל השתוקקות,

מקרח אותי מרעיי

אך לא מחובות לרעיי.

השקט המתארך הזה

מצמצם אותי

לכמה רגעים קצרים ביממה

לחיוכי אמת נדירים בין חיוכים סבלניים

לעיוותי התקשורת הנשלחים בכסות

כפיות הטובה,

ואיך הלבנה מחייכת ביום נורא שכזה,

אפילו היא רחוקה המונים