מפגש תמיכה למכורים

הבחור שישב שני מקומות ליידי פצה את פיו. 
"אני שון. ואני מכור לריח של דלק" . נשמעו מלמולים של הבנה והסכמה מסביב וכל המעגל עונה לו בקול אחד
"אוהבים אותך שון". 
איזו הרגשה מדהימה זו.
כעת הבחור שישב ממש לימיני התחיל לדבר.
"אני אלכסנדר" במבטא רוסי כבד, "ואני מכור לחילבה" .
ענת התימנייה ישר קמה בחיוך גדול "אוהבים אותך אלכס". מעט אחרכך מישהו הושיב אותה.
כל המבטים הופנו אליי, הפרפרים בבטן הפכו לנשרים, הם שרטו אותי בכנפיהם. כבר שנים שלא סיפרתי את זה לאף אחד, אבל... הגיע הזמן. לא עוד שתיקה. הגיע הזמן לספר לעולם את האמת שלי.

"שלום... אני אורן" אני מתחיל. כולם מחייכים אליי. אני קולט איזו בלונדה מביטה אליי ממול, זאת ההיא שמכורה למחשופים, היא ממש מחייכת אלי. טוב, גם אני אלייה. אני אוהב את ההתמכרות שלה.
"ואני ...", השקט מפחיד אותי כבר, למה פתאום אף אחד לא מתלחשש או משהו? 
"ואני אוהב מצות".
הפעם לא נשמעו מלמולי הסכמה והבנה, רק פרצופים עצבניים מכל עבר.
אפילו הבלונדה מפנה מבטה הצידה, מה שגורם לאלכס לפזול עוד יותר אל תוך המחשוף שלה. המדריך מנסה להשקיט את הקהל.
"אורן, בוא תספר לנו איך זה התחיל".

"איך זה התחיל?...
עד כיתה ד' לא סבלתי מצות, הייתי גם ממשפחה חילונית שלא שומרת מצוות ולכן לא הייתה לי בעיה עם זה, פשוט אכלנו לחם. אבל אז... הכרתי את נאווה. נאווה הייתה שומרת מצוות וחובשת כיפה. זה היה כיתה ד' ולכן לא חשבתי שאולי במקרה שמה נבו, אבל בכל מקרה, התאהבתי. 
ידעתי שכדי להרשים אותה עליי להתחיל לשמור מצוות. ולאכול מצות. 
זה היה חרוז- ולכן האמנתי שזה סימן מההוא שם למעלה. גם באותו היום החתול שלי מת, אבל את זה לא קישרתי.
ומאז התחלתי לאכול מצה ועוד מצה... והטעם לא היה כזה גרוע. וכשנאווה גילתה לי את האמת המרה-שהיא נבו וכל הזמן הזה היא עבדה עליי- ירדתי על חבילת מצות שלמה. 
ואז התחלתי להכין מצהברייט וכל מיני מתכונים. ואני לא יכול להפסיק..אני פשטא לא יכול להפסיק.."
הוצאתי חתיכת מצה ששמרתי בכיס המכנסיים ואכלתי בקול פצפוץ קולני.

זוג זקן פשוט קם במחאה, דיבר עם המדריך בלחש, ויצא מהחדר. 
הסתכלתי נבוך. ידעתי שהעולם עוד לא מוכן אל הסטייה הזאת שלי.
"אממ.. אורן. בן כמה אתה?"
"אני בן 19 " עניתי במבוכה..ידעתי מה תהיה השאלה הבאה שלו.
"והתגייסת לצבא?"
ידעתי. "לא... כשהגעתי ליום הגיוס שלי, הגעתי עם חבילת מצות וכשלא הסכמתי להיפרד ממנה שלחו אותי לקב"ן. משם הוא ישר הוריד לי פרופיל", דמעות עלו בעיניי.
"אני מכיר את זה. היה לי אותו סיפור עם החילבה", אלכס היה הראשון לחבקי.
"בונא זה סיפור מזדיין לגמריי מה זה החרא הזה, יואו אני מתתת, איזה חולני בכליה זה" צעק לנגדי סמי, המכור לתיאורים מוזרים.
המדריך הפנה אליו מבט והוא השתתק.
"אורן, יש לך חברה?" המדריך המשיך. שימשיך כבר הלאה, למה הוא נתקע עליי.
"לא..." עניתי בקול רועד.
"זה בגלל ההתמכרות שלך?" שאלה איזה מישהי מהמעגל.
"בערך"
מזא"ת בערך?" זאת הייתה ההיא שמכורה לשאלות.
"הייתה לי חברה אבל.." התחלתי,
"אז למה אתם עכשיו לא ביחד? מאיפה היא הייתה? בת כמה היא? מתי הייתם ביחד? למה נפרדתם? אהבת אותה? היא אהבה אותך? יש לה אחים? איך היא נראית? מה המידת חזייה שלה? היא במקרה אחותי?" היא המטירה עליי שאלות ללא הרף. המדריך הסתכל עלייה שוב במבט הזה שלו. והיא השתתקה.
"הכול זרם בינינו ביחד עד שרציתי לגוון במיטה" גימגמתי...
"אתה מתכוון ל.." אלכס הסתכל עליי במבט מוזר
"רציתי למרוח עלייה פירורי מצה עם שוקולד " אמרתי, נבוך.

"אייייייייייייייייייאווווווווווווווווווווווו" נשמע קול מגעיל. רפי שהיה מכור להקאות...יצא החוצה.
לא יכולתי לשאת יותר בבושה, קמתי והלכתי אל כיוון הדלת.
ואז, הסתובבתי.
"אני מצטער, 
לא קוראים לי אורן. קוראים לי מורן ואני מכור ללכת למפגשים של מכורים ולהמציא סיפורים מוזרים" .
מלא אנשים התחילו לצעוק והמדריך שוב הסתכל עליהם בצורה המיוחדת שלו. הם השתתקו.
"אבל המדריך, צריך להעיף אותו". 
פתאום קם אדם עם משקפיים שישב ממש ליידי, "אנחנו לא מעיפים אף אחד".
"מי שואל אותך? המדריך קובע!" פלט שוב מישהו.
"אבל אני המדריך!" הוא ענה.
כולם הסתכלו מבולבלים. ואז קם ההוא שכולנו חשבנו שהיה המדריך ואמר 

"שלום קוראים לי ליאור ואני מכור ללהתחזות למדריך במפגשי תמיכה למכורים".

ברחתי משם. לפחות יש לי עוד סיפור מוזר למפגש הבא .





*כל קשר בין הסיפור למציאות, הוכח ונבדק מחקרית כתלוש.