שולחן החג של אחותי ז"ל

הַשֻּׁלְחָן לֹא עָרוּךְ,

הַמַּפָּה עוֹד בְּדֶמַע מֻכְתֶּמֶת

עִם אָבָק הַחַגִּים הַקּוֹדְמִים.

הַלֵּב עוֹד לֹא כָּרוּךְ,

חֶלְקַת הַמָּרוֹר לֹא נִרְדֶּמֶת

כַּדּוּרֵי הַבָּרָד לֹא שׁוֹקְטִים.

הַשֶּׁקֶט עוֹד בָּרוּךְ,

הָרִשְׁעוּת עוֹדָה רוֹגֶמֶת

אֶת הַתֹּם בְּדָמִים וּבִשְׁחִין

וְרַק נֵרוֹתַי עַל מַצָּע מְרַצְּדִים

וְנוֹטְפִים עַל דַּפֵּי הָאֶתְמוֹל

אֶת זִכְרִי בִּבְרָכָה מְהֻדֶּרֶת.