יצירות אחרונות
הנביא עמוס ובשורתו/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -10/05/2024 18:09
מהרהר ביופייך (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -10/05/2024 09:05
קְצָת קְצָר-צָרִים וְלֹא קְשׁוּרִים (3 תגובות)
אביה /שירים -10/05/2024 07:52
וויז (4 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -10/05/2024 06:17
חורג מהנורמה? (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -09/05/2024 21:44
שיר השבוע - יָמִים נִכְנָעִים (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -09/05/2024 21:43
היו היה מלך.. (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -09/05/2024 21:36
שירים
שיר השירים/דודיבס"ד 11.3.2009 שיר השירים/ מגילת שיר השירים, מיוחסת למלך שלמה בין דויד. כתובה כדו שיח של שירי אהבה, בין גבר לבין אישה. במסורת חז"ל התפרשה השירה, כאלגוריה וכמשל, ליחס של אלוקים לעם ישראל.. לאהבת עם ישראל לאל. בויכוח על הכנסת שיר השירים, לספר הספרים אמר רבי עקיבא. "כל הכתובים קודש, שיר השירים קודש קודשים." שיר השירים נקרא בסיום ההגדה. ובכל יום שישי לאחר תפילת מנחה. שמור לו מקום של כבוד בכל הקהילות, הוא שיר אהבה הכתוב בצורה נפלאה. שיר השירים אשר לשלמה, שיר אהבה ללא סיג. שיר אהבה ליפה בנשים, שיר אהבה לריבונו של עולם. שיר אהבה בין איש לאישה, טהורה עורגת כאש להבה . בנויה לתלפיות מראש שניר וחרמון, דבש וחלב תחת לשונה. שיר אהבה בין האל לישראל, הקושר את אהבתנו העבותות של ברזל. אהבת נפש אהבה עזה. אהבת האל לישראל כאהבת איש ואישה, שיר השירים פרק ז
א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם. ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ--כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה. ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים--אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן: מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים. ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ--אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים. ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. {ס} תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |