תשברי רגל!

שלפתי מהתיק שלי טישו צהוב והספגתי את הנזלת ומחיתי את שיירי האיפור שנזל לי.

הרגשתי הקלה. שחרור רציני מהבן זונה הזה.

הלכתי והלכתי עד שנרגעתי קצת.

לאוטובוס שלי לקח רבע שעה להגיע.

כשעצר ופתח את הדלתות מולי, עליתי עליו באנחת רווחה. עכשיו זה היה מאחוריי.

שילמתי לנהג ופניתי לחפש לי כיסא פנוי להתיישב עליו.

"סעממק, לא יכול להיות!!" קיללתי לעצמי.

הוא ישב שם, מחייך לעברי כמו אוויל. והכיסא הפנוי היחיד בכל האוטובוס, דווקא להכעיס, היה לצידו....

נשארתי לעמוד במקומי.

"בבקשה שמה גיברת, יש מקום", הראה לי זקן רוסי תוך שהוא מחווה בידו לעבר הכיסא הזה, ומנצנץ לי בשן זהב קדמית.

"לא תודה!" סיננתי בתקיפות.

השתדלתי לא להביט לכיוון שלו. שלא יקרה לי מה שקרה לאשת לוט. אבל בכל זאת יכולתי להרגיש את החיוך הרע של האוויל הזה נעוץ בגבי. מה עשיתי שככה מגיע לי, אלוהים? שאלתי את עצמי.

האוטובוס נסע לאט, שעת עומס בכבישים. קיבינימט! קיללתי.

ואז הרגשתי אותו עומד לצידי. החרייאט.

הסתובבתי לעברו ולא יכולתי לשתוק יותר.

"אתה לא מתבייש??" צעקתי לו, ככה שכולם ישמעו. "ומה הקטע שלך לעקוב אחרי ככה?? אולי תרד ממני כבר!" ושוב באו לי הדמעות, בלי בושה...

והוא עמד שם. הביט בי בשתיקה שאני זולגת חופשי.

וחייך.

חייך הבן זונה הזה!

הנדתי בראשי וסיננתי בשקט: איזה חרא שאתה!"

ואז פתאום, הוא התחיל לצחוק ואמר שהוא מניד ראשו מצד לצד: "בחיי שאת משהו! איזה קללות עסיסיות! הדודות המרוקאיות שלי לא מגיעות לרמה שלך.. כולה מה כבר עשיתי לך?"

"מה כבר אמרת יא חרא קטן?...לא מאמינה... רק ש..אני אפול ואשבור את הרגל!"..

הוא התחיל לצחוק כמו מטורף, ולהניד ראשו מצד אל צד במהירות. "בחיי שאת משו!"

בהיתי בו כלא מאמינה.

"את שחקנית אדירה מותק, מת שיצליח לך!"

"שתיפלי.. ותשברי את הרגל!" חיקיתי אותו תוך שאני מייבבת...

"אוי אלוהים", אמר.. לא הייתי מתאר לעצמי שאת לא תביני...את באמת לא יודעת מה זה לשבור רגל?"

"שאמא שלך תשבור רגל יא מושתן!" צעקתי לו.

האנשים באוטובוס עקבו בדריכות אחר חילופי הצעקות בינינו. כמה צחקו עלינו

הוא תפס אותי בזרועותיי ואמר לי "די מותק, את באמת חייבת להרגע...בואי נרד בתחנה הזו"

"מה פתאום, אני לא צריכה לכאן בכלל!" מחאתי תוך שאני מובלת על ידו בתקיפות החוצה.

בחוץ, ליד התחנה, הוא נעמד מולי ובמבט רציני אמר לי:

"ילדה שאת! "תשברי רגל זה בעברית ככה ביטוי שאומר תצליחי! כולה רציתי שתצליחי בתפקיד שלך בהצגה של בן צבי. עכשיו את מבינה?".....

עמדתי בוהה בו ככה ולא יודעת מה להגיד.

ואז התחלתי לצחוק כמו מטורפת.

אוי אלוהים... את זה באמת לא הספקתי ללמוד באולפן..פויומט!