מול האבנים...

שמתי פעמיי,כולי חיל ורעדה

חדור גדלות-רוח,שאון

נקישות מנעליים במרצפות

קולות טף,ליווני במחשבותיי.

נהר אדם,גועש ושוצף

ססגוני בלבושו,בדיבורו

בלעני,דחפני, למקום הרגל

הכותל-במלוא הדרו נגלה.

מלל רב,תחינות חנוקות

שפתיים זעות,גווים כלולב

נעים,חסודות בבכי עצור

עיניהן לחות,ממגע עם אבניו.

תהילים ,ספר השעה

רעד בידי המתפללים

הגעתי עדיו,גמאתי תפארתו

רק ג' פעמים,ליטפתי אבניו מאז 67 .

לא בכתב הבעתי שבלבי

לא במשיכת קולמוס

המילים נבעו מתוכי

כמעיין המתגבר,עולה על גדותיו