לא יודעת מה אני עושה כאן מולכם, אני בכלל דמות שלא מדברת, לא מספרת. מעולם לא נאמתי בפני אנשים, לא הרציתי. אפילו בהצגה של חנוכה בימי בית הספר בקושי גמגמתי את המשפט וחצי שהקצו לי.
והנה אני כאן מולכם, לא ממש ברור לי איך, או מה אומר.. היכן בכלל להתחיל?!
אולי אתחיל בגבר הראשון של חיי, זה שהביא אותי לעולם. גבר בן 24 שהחליט שהוא מספיק בוגר כדי להפוך לאבא וכך הגעתי ובזכות זה אני עומדת כאן היום. רק שקשה לי לזקוף לאדם הזה שום דבר בטור הזכות. המאזן שלו שלילי וטומן בחובו רק חובות.
שלוש שנים תמימות זכיתי באבא. למדתי להגיד את המילה, להתרפק על גופו, לחבוק צווארו ואז הוא נעלם. בבת אחת התאדה מחיי. קטעי רכילות, שיחות שקטות במטבח שהגיעו לאוזניי גילו לי, כי אישה אחרת מעורבת, אבל לי זה לא שינה דבר.
אימי לא דיברה על זה מעולם. הדחקה הייתה קו ההתנהלות בבית ואני התנהלתי בהתאם, סיפקתי שקרים לכל דורש.
תמונה אחת בודדה הצלחתי להציל לפני הפוגרום שהטילה אימי על אלבומי החתונה וגם אותה נאלצתי להחביא. בכל לילה, הבטתי בפניו, הוא היה גבר נאה, שחור שיער וכחול עיניים. גופו חטוב ושזוף, חיוך תמים שאינו מסגיר דבר. ואני.. אני ירשתי ממנו הכול.
אימי מעולם לא הגבילה אותי בשעות יציאה, מעולם לא שאלה יותר מדיי, לא התעניינה. "לאן?" זרקה לעברי אף מבלי להרים מבטה ממסך הטלוויזיה ותמיד קיבלה את תשובותיי בניד ראש כמאשרת.
הייתי ילדה טובה, מבט תמים בעיניי התכולות, שוקדת על לימודיי, ממעטת לדבר בכיתה ובכלל.
עד שבגרתי מעט..
הייתי הראשונה בכיתה שלבשה חזייה. לפתע עיניי הבנים הופנו אליי, חיפשו קרבתי. בזמן שקיבלתי את המחזור החודשי, השתוללות ההורמונים בכיתה הייתה בשיאה.
הייתי נערה יפה. נערים ביקשו את קרבתי ואני אהבתי את זה. כל כך אהבתי שמשכתי אותם אליי שוב ושוב עוד ועוד. נהנית מתשומת הלב שהורעפה עליי.
חווית המין הראשונה הייתה בכיתה ט'. דניאל היה החבר הראשון שלי, התנשקנו והתמזמזנו בכל הזדמנות, הוא רצה שנממש אהבתנו.. אהבתי את המילה הזו, גלגלתי אותה על לשוני, חלמתי על הרגע הזה דמיינתי, פנטזתי כל כך הרבה, העליתי אותו לדרגת אלוהות. וכשהוא הגיע, הוא נגמר כל כך מהר שלא הייתי בטוחה שהוא היה. אחריו עוד היו הרבה רגעים נוספים. רגעים כי זה היה מהיר. לא הגעתי לפורקן שדיברו עליו, לא העפלתי לשום שיא. כשהוא התנשף מזיע, אני התענגתי על ההשתוקקות שלו אליי, על הנזקקות, על התלות בגופי שהלך וגבר ככל שתנועות גופו
הפכו מהירות יותר עד שהגיע לשיאו והפך רפוי כולו, מתרחק מגופי, פניו שלוות ופניי.. דומעות.
אחריו היו עוד נערים.. ונערים בוגרים יותר ואז.. גברים.
לכולם ידעתי לתת את שרצו, אף אחד לא נשאר יותר מדיי זמן, הם המשיכו.. וגם אני.
המשכתי לקשר הבא.
סיימתי בהצטיינות תואר בתקשורת, התקדמתי בסולם ההיררכיה בכל מקום שעבדתי, עד שהגעתי למקום ההוא... הלמר יחסי ציבור בע"מ. אייל הלמר, לכאורה מנכ"ל חברה רציני ומכובד.. לכאורה.
במבט לאחור, זה היה בלתי נמנע, הוא היה (בזמנו קראתי לזה) רודף שמלות חסר תקנה (בשפת העם) מניאק בן זונה עלוב.
ואני הייתי (בזמנו קראתי לזה) לוכדת גברים סדרתית (והיום הבנתי ש..) פתטית בחסך רגשי חמור.
אייל החמיא לי בכל הזדמנות, חיזר בנמרצות, לא מפספס שום צ'אנס להתחככות "מקרית" בנינו. הייתה לו חזות סמכותית ששידרה עוצמה ויוקרה.
למען האמת, לא היה צריך הרבה כדי להביא אותי אל מיטתו.
מהר מאוד השתלבתי בסידור שבועי קבוע. בימי רביעי הייתי יוצאת מוקדם את המשרד ומצפה לו במלון דירות בתל אביב שם שכר דירה על בסיס חודשי. בתחילה עוד החלפנו כמה מילים בטרם הגענו למיטה, אך מהר מאוד, ביקש שכבר אצפה לו עירומה בין הסדינים בשעה שהוא עושה פעמיו אל המלון.
מפעם לפעם המין איתו הפך להיות יותר ויותר ברוטאלי. בתחילה ניסה אותי, חדר אל אחוריי בעדינות. זה כאב לי , כאב לי נורא. שתקתי.
ואז היה הופך אותי בהפתעה על בטני וחודר במלוא עוצמתו, אוחז בחוזקה את ישבני לבל אברח, ואני צורחת מכאב שיפסיק והוא אינו שומע.. או שפשוט מתעלם.
אחר כך כבר הרגיש נוח להטיח את ראשי בקיר בעת שחדר לתוכי בפראות.
אחרי כל פעם, ביליתי בחדר השירותים מקיאה את נשמתי. כשהייתי כבר בבית,
ישר נכנסתי להתקלח, נותנת למים הלוהטים לשרוף את גופי כשאני משפשפת בחוזקה את זכר מגעו.
אהבתי אותו.. כל כך אהבתי אותו, אז בכל אופן האמנתי שזו אהבה.
הוא ידע והוא ניצל זאת ואני נתתי לו שינצל, הגשתי לו את האפשרות
בקלות בלתי נתפסת.
בסתר ליבי, ידעתי כל הזמן שאין הוא חש אליי דבר, מלבד תשוקה ביזארית.
מעולם לא הביט בעיניי במבט אוהב, לא ניהל איתי שיחה אחת של עומק, של התעניינות. הוא לא ידע מי אני, מה אני אוהבת, מה הם חלומותיי, מחשבותיי.. הוא לא ידע דבר אודותיי.
אט אט האהבה שחשתי התחלפה בשנאה. שנאה על שלא אהב אותי, על שחילל את גופי פעם אחר פעם ובכך את נשמתי. כל כאב פיזי שגרם לי, פער פצעים נוספים בנפשי והם דיממו.
הייתי בידיו חומר ביד היוצר והוא יצר וחצב וליטש עוד ועוד עד שעיצב את שפחת המין הכנועה, הרצויה לו. הוא יצר מפלצת אנושית.
האמת עברה מתת המודע למודע, באותו לילה נפשי בכתה עם גופי הגשמי, בכי רע ומר. בכיתי על שעולל לי, על שעוללו בי כל הגברים בחיי. ארבעת חפיסות הכדורים נחו על השולחן לצד כוס המים.
לא היה בי כוח להמשיך, לא מצאתי דרך להציל את עצמי, לא היה מושיע.
אך היה את רצון הנקם והוא היה חזק מכל באותו רגע נתון.
ביקשתי להקדים את המפגש שלנו ליום שלישי, הוא לא סירב, בטוח שאיני מסוגלת
לחכות לביצועיו הנעלים.
זנזונת קטנה, לא יכולת לחכות אה?! חייך לעומתי בחיוך מדושן עונג ואני כאילו הבטתי בפניו לראשונה, הבחנתי בכיעורו הרב. לא עוד סמכותיות, לא עוד רושם ואדם מכובד, כי אם אדם נלוז, שפל וקטן שבא על סיפוקו על ידי השפלתי.
הוא פשט את בגדיו ודחף את ראשי מטה בכוון איברו השחום והמתגרה.
הוא נזעק, צרח, סוחב שערותיי, אך הפעם כדי לשחרר את איברו המפרכס מפי
דם התפרץ לכל עבר. שחררתי אותו ובוא בעת שיספתי את איברו בסכין ששלפתי ממגפיי, מוודאת שלא יפקוד עוד לעולם שום בת תמותה.
הותרתי אותו שם, זועק, צורח, מדמם .. חסר אונים, סגרתי את הדלת ועזבתי את המקום.
הייתי חייבת גלידה.. טעמו של הדם היה מלוח על שפתיי.
