" מה אתה עושה כאן?" שאל האיש את הילד. השעה היתה כבר מאוחרת, היה חושך בחוץ, זה באמת לא היה הזמן או המקום לנער צעיר להימצא בו. הילד הרים את ראשו והסתכל על האיש לרגע, ואז המשיך לבהות קדימה. האיש נאנח, התכופף לגובהו של הילד ושאל אותו שוב, הפעם בקול רך יותר "לא ידאגו לך בבית?". הילד משך בכתפיו. האיש נאנח שוב ואז הרים את הילד מעל לכתפו. הילד נבהל והתחיל לצעוק "הורד אותי!". האיש ידע שבמהומה כזאת יקראו למשטרה, אך הוא לא רצה לעזוב את הילד. הוא הוריד אותו בחזרה למדרכה. " יש לך 3 ברירות: או לבוא איתי, או ללכת עם השוטר או ללכת הביתה, הברירה הרביעית של להישאר ברחוב לא קיימת". הילד הסתכל עליו "מה אכפת לך? זה בכלל לא עניינך מה יקרה לי." האיש שתק לרגע ואז ענה "אני לא מכיר אותך, ואתה לא מכיר אותי ובאופן עקרוני מה שתעשה או מה שיקרה לך זה לא ענייני. אבל, אתה מזכיר לי את עצמי כשהייתי קטן ומכיוון שלא היה לי אף אחד לעזור לי אז אני רוצה לעזור לך עכשיו, מי יודע כמה סבל היה יכול להימנע ממני אם מישהו היה רק מושיט את ידו אליי." הילד המשיך לבהות באיש, הם עמדו ככה כמה דקות, רק מסתכלים אחד על השני. עד שלבסוף הילד וויתר "אני רעב" אמר. " אז בוא נלך ונכין לך ארוחת ערב" אמר האיש עם חיוך . האיש הושיט את ידו והילד לקח אותה ושניהם הלכו לאט לביתו של האיש. כל הדרך שניהם לא אמרו מילה. ליד בניין רב קומות הגבר עצר, השוער פתח לגבר את הדלת. "ערב טוב מר XX " ,"ערב טוב" ענה הגבר. שניהם נכנסו לבנין, ואז למעלית. הילד שהיה רגיל למקומות כאלה לא התפעל במיוחד מהמקום, האיש לקח את תגובת הילד לתשומת ליבו. הם עלו לקומה האחרונה, לדירת הפנטאוס, האיש פתח את דלת ביתו ושניהם נכנסו. האיש תלה את מעילו על הקולב שעמד ליד הדלת," אתה יכול לשבת על הספא בסלון בינתים" הוא אמר לילד ונעלם באחד החדרים בבית. הילד שהיה מסוקרן החליט להסתובב בבית במקום, והציץ לחדרים שדלתותיהם היו פתוחות. "אתה לא ממושמע במיוחד" אמר האיש ללא שמץ של נזיפה בקולו, ביוצא מהחדר שבו החליף את בגדיו, מהחליפה המהודרת לחליפת ספורט פשוטה. "בוא" אמר בפשטות. הילד עקב אחרי האיש ושניהם נכנסו למטבח. האיש הוציא ירקות ומצרכים והתחיל לבשל. "עם כל הכסף שלך, אפשר היה לחשוב שתוכל לשכור מישהי שתבשל בשבילך" אמר הילד בציניות, מתיישב על אחד השרפרפים. "חחח" צחק הגבר, "אני בהחלט יכול להרשות לעצמי עוזרת בית, אבל אני מעדיף לבשל בעצמי, זה מרגיע אותי אחרי יום קשה במשרד". אחרי כחצי שעה האוכל היה מוכן והשנים התישבו לאכול, אחרי הארוחה הגבר אסף את הכלים ונעמד לשטפם. "אתה לא הולך לשאול אותי מי אני?" התפרץ לבסוף הילד. "לא, כשתהיה מוכן לספר לי אני אקשיב ועד אז תתיחס לבית הזה כמו לשלך, אתה יכול לעשות כרצונך". "ואם אני אגנוב ממך דברים ואעלם באמצע הלילה כשתישן?", " אז זאת אומרת שלא הצלחתי לגרום לך לבטוח בי אפילו קצת, וכל מה שתגנוב אני בקלות יכול לקנות חדש, אין לי שום דבר שווה גניבה בכל מקרה....לא בשבילך." הילד עמד לרגע המום, אך התאושש מהר והלך לחדר אחר כשהוא צועק אחריו "אני עייף ואני הולך לישון". האיש חייך לעצמו, ובסיומו לשטוף כלים יצא מהמטבח ונכנס לספריה, לקח ספר והתחיל לקרוא. הילד באותו הזמן נכנס לאחד החדרים שבהם היתה מיטה ונשכב בה "איזה מוזר" הוא מלמל לעצמו לפני שנרדם מהתשישות של אותו היום. בבוקר כשהילד התעורר הוא לא ידע היכן הוא נמצא בהתחלה, אבל כששהוא יצא מהחדר הוא נזכר במאורעות של אתמול. הדירה היתה שטופה שמש ורוח נעימה הורגשה. הילד רצה לשירותים, אך לא ידע היכן הם היו, אז הוא התחיל לעבור חדר, חדר לחפשם. בהציצו לחדר השלישי שמע קול מאחוריו "אדון צעיר, אדון צעיר", הוא כל כך היה רגיל לכינוי עד שנבהל לרגע וחשב שמישהו בא להחזיר אותו לביתו. אך לא כך היה הדבר, הילד הסתובב וראה אישה שהוא ניחש שהיתה בשנות ה30 לחייה, מחייכת אליו "אדון צעיר, מה אתה מחפש?" ,היא שאלה אותו בנעם. הילד האדים , בכל שנותיו בבית, אף אחד מהמשרתים מעולם לא דיבר אליו בקול רך שכזה, אפילו אף אחד במשפחתו לא דיבר עליו ככה. "השירותים" הוא אמר בשקט. האישה צחקה "חדר שלישי מסוף המסדרון משמאל" היא אמרה ונכנסה לאחד החדרים. הוא הלך לחדר שעליו היא דיברה ומצא את השירותים. לאחר שיצא חיפש אותה, אך זו לא היתה משימה קלה מריבוי החדרים בבית. מעולם לא הבין את הצורך בשביל מספר מועט של אנשים מספר רב של חדרים, לא היה בכך כל הגיון בעיניו. כעבור זמן מה ויתר והלך למטבח, שם עמדה קערה ולידה קורנפלקס, כף ופתק "החלב במקרר בתאבון". הילד לא ידע מי כתב את הפתק הגבר או האישה, אך זה לא שינה לילד כלום. הוא פתח את המקרר, הוציא את החלב, ומילא אותו לקערה ואז הוסיף את הקורנפלקס והתחיל לאכול. הבית היה שקט חוץ ממוזיקה קלאסית שבקעה מאחד החדרים שבקומה השניה, שיער הילד. כשהוא סיים לאכול, שם את החלב במקום ואת הכלים שם בכיור. הוא יצא לסלון וראה את האישה. היא חייכה אליו ואמרה "אדון XX השאיר לי פתק שנאמר בו שאתה יכול להישאר בבית אם זהו רצונך, או לעזוב, האדון יחזור היום מוקדם מהעבודה, אם ברצונך לחכות לו לארוחת הצהרים". הילד נד בראשו ושאל מה השעה. האישה אמרה שכבר 11. הילד הודה לה והחליט לחפש לעצמו תעסוקה. הוא שוב הציץ בחדרים הרבים, עד שהגיע לחדר מלא בספרים. הוא נכנס לחדר, לקח ספר שתפס את עינו והתחיל לקרוא.
כל הזכויות שמורות לאינה
